השאלון עם ערן שגיא, מחבר הספר "(היילי)" בהוצאת אינדיבוק

Posted on 21 באוגוסט 2017 של

2


1) מהם הספרים האהובים עליך?

אבחר חמישה, כדי להימנע מרשימה ארוכה מדי. 'החיים הוראות שימוש' של פרק, 'מסע אל קצה הלילה' של סלין, 'טבעות שבתאי' של זבאלד, 'ברלין אלכסנדרפלאץ' של דבלין ו'ראיונות קצרים עם גברים נתעבים' של פוסטר וואלאס (ובעצם, הנה עוד אחד: 'גבר מאוהב' של קנאוסגורד).

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

המומינים, בתרגום החדש של דנה כספי (שקראתי שנים אחרי שכבר הפסקתי להיות ילד).

3) מה הספר האחרון שקראת?

'הולך על הרוח' של סלמאן נאטור. ספר חשוב (באמת חשוב) ויפה שהופך שוב ושוב את נקודת המבט שלו (ולכן גם של הקורא) ביחס למקום הזה ולזמנים האלה.

4) איזה ספר גרם לך לתהות 'על מה המהומה'?

'סטונר' של ויליאמס. הוא היה סתמי בעיניי, למעט, אולי, איזו סצנה אחת שבכל זאת בהקה שם (אבל אני לא זוכר ממנה דבר למעט אותו בוהק).

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

הנה שניים שזכו להערכה ביקורתית, אבל נדמה לי שלא קראו אותם מספיק: 'נדיר' של מיכל פלג. יצירת מופת (שאוספת, באיטיות, קוראים/מאמינים), ו'לאורה הצח של המציאות' של אסתר פלד, שכתוב בצורה שהיא כמעט חכמה מדי.

6) הסופרים האהובים עליך?

ככל הנראה ז'ורז' פרק. כלומר, ברגע זה ממש ז'ורז' פרק.

7) ספר שנתן לך השראה?

'הלב הוא קטמנדו' של הופמן לימד אותי (בגיל עשרים ואחת) איך באמת צריך לקרוא. 'לוויה בצהריים' של קורן לימד אותי מתוך איזו התכוונות צריך לנסות ולכתוב.

8) ספר עיון מומלץ?

'על ההתבוננות' של ברג'ר. ספר שעוזר לכוונן מחדש את המבט.

9) מהם ספרי ה'גילטיפלז'ר' האהובים עליך?

אין כאלה. אין אשמה בקריאה שלי.

 

***

 

ערן שגיא הוציא לאחרונה את הרומן השלישי שלו, "(היילי)" בעריכת ארז שווייצר ובהוצאת אינדיבוק. קדמו לו "זה קורה מהר" (2011, כנרת זמורה ביתן), ו"אקלים" (2014, כנרת זמורה ביתן).

לעמוד הספר באתר אינדיבוק לחצו כאן.

עוד על הספר:

הוריה של דניאלה חשבו שהשם שהעניקו לה יהפוך אותה למין כוכב שביט נדיר כזה. ואכן, אם תקלידו את שמה בגוגל, תעלו 27 אלף תוצאות חיפוש. היא שחקנית יפה ונחשקת. היא חיה בתל אביב. היא טסה לטוקיו כדי לשחק בסרט. היא עוצרת בפריז כדי לחפש את הבלוגרית שכמו מדברת מגרונה. 

אולי היא מבקשת קשר. אולי היא מבקשת להבין את חייה. אולי היא מבקשת להבין מה פירוש הדבר, להיות כוכב שביט. הרי  כל מה שהיא יכולה לחשוב עליו כשהיא מעלה לפניה את השם היילי, הוא שבפעם הבאה שבה יחלוף במסלול כדור הארץ, באלפיים שישים ואחת, ההורים שלה כבר לא יהיו פה. וגם היא, גם היא תהיה כבר אחרי הכל. ההישגים שלה כבר יהיו מאחוריה, וכך גם האהבות והתשוקות, וכל השיאים, והיופי.” 

ביד בטוחה ובלשון חדה ופיוטית, ערן שגיא מלווה את היילי במסע של חיפוש עצמי, של עונג וכאב, של חושניות ושל קהות רגשית, של היקסמות מזוהר ושל פקפוק בו. קולו הוא קול חשוב של מתבונן חומל בתרבות ההולכת ומתכסה באשליה ומחפשת לעצמה מזור.

 

*) צילום תמונת שער: יותם גוטמן

 

 

 

 

מודעות פרסומת