ספרים חדשים 25/6/2017

Posted on 25 ביוני 2017 של

1


קומוניקטים ופרטים על ספרים יש לשלוח לעורכת המדור דנית צמית במייל:  danittzamit@gmail.com


"כחולמים" מאת יוסי קליין הלוי

הוצאת דביר

שבעה צנחנים שאיחדו את ירושלים ופילגו את ישראל

חנן פורת | מאיר אריאל | יואל בן-נון | אריק אכמון | ישראל הראל | אודי אדיב | אביטל גבע

חמישים השנים שעברו עליהם, הם חמישים השנים שעברו עלינו

כבר חמישים שנה שהם מכירים. חלקם גם מוכרים למדי. אחד נעשה זמר־משורר, אחד נעשה מנהיג פוליטי פורץ דרך, אחד נעשה מנכ״ל פורץ דרך, אחד הקים את מועצת יש״ע, אחד ייצג את ישראל בביאנלה לאומנות, אחד נהיה מחנך מהפכני, אחד התחבר לאויב וישב בכלא. הסיפור שלהם, ביחד ולחוד, הוא אחד הסיפורים המרכזיים של ישראל מאז 1967 ועד היום. סיפור על הקרבה ותעוזה, סיפור על קרע ומחלוקת, סיפור על הפרטה ובנייה, סיפור על טוויית חלומות ועל התרסקות של חלומות.

יוסי קליין הלוי מגולל את הסיפור הזה באהבה, ברגישות. הוא משחזר את ימי הייאוש האישי והלאומי של גיבוריו, ואת ימי ההתעלות שלהם. את הריצה בין סמטאות העיר העתיקה, את ההפגנות בכיכרות, את הבוץ בהרי יהודה ושומרון, את נטישת המשק שחדל מלהיות בית, את הקמת המשפחות, את הכישלונות, את ההצלחות, את היריבויות והחברויות, את הקטנוניות, את רגעי החסד.

כחולמים הוא סיפורם של שבעה חולמים. צנחנים חולמים. מי שחלמו את אידיאל הקיבוץ, מי שחלמו את אידיאל ארץ ישראל השלמה, מי שחלמו את אידיאל השלום. ישראלים שראו את האידיאלים הגדולים נשחקים בגלגלי המציאות, ושבכל זאת עדיין חולמים. מסע חמישים השנה שלהם ירגיש לכם מוכר. זה המסע שלכם.

יוסי קליין הלוי הוא עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים וכותב מאמרי דעה רבים בעיתונים מובילים בארצות הברית. שני ספריו הקודמים הם "זיכרונות של יהודי קיצוני" ו־"בפתח גן העדן". יוסי נולד בניו־יורק ועלה לארץ ב־1982. הוא ואשתו שרה גרים בירושלים, ויש להם שלושה ילדים.

544 עמודים * 118 ש"ח

"חמישים – 2017-1967: סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש" עורכים: איילת ולדמן ומייקל שייבון

הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים

26 סופרות וסופרים מארצות שונות בעולם חברו לכתיבת הספר, שנערך בידי איילת ולדמן ומייקל שייבון, זוג סופרים אמריקאים, שניהם יהודים אוהבי ישראל. הסופרות והסופרים מציעים 26 מבטים על מה שמתרחש כבר חמישים שנים בחצר האחורית שלנו, ב"שטחים". במהלך שנת 2016, המחברים המשתתפים בספר הזה הגיעו לישראל-פלסטין בקבוצות קטנות שנעו מאדם אחד עד שבעה אנשים, במשלחות שארגנו אנשי "שוברים שתיקה". מרגע בואם הם בילו את רוב הזמן בשכונות של ירושלים המזרחית, בערים ובכפרים בגדה המערבית וברצועת עזה. הם נפגשו עם פעילים לזכויות אדם, אנשי עסקים וחקלאים, בני כל הגילים. הם נפגשו עם מתנחלים ישראלים ועם מתנגדי כיבוש ישראלים ופלסטינים, עם עורכי-דין, אקדמאים וסופרים.

בכל אחד מהמקרים, הנטייה וההתעניינות האינדיבידואליות של המחבר או המחברת קבעו את מסלול הסיור. לדברי איילת ולדמן ומייקל שייבון, לא היו להם ציפיות פוליטיות מוקדמות מן הכותבים. הם הוזמנו להשתתף בפרוייקט הזה על בסיס המצוינות הספרותית שלהם והשפעתם על קהלי קוראים רחבים ומסורים בארצותיהם ובעולם כולו. הם לא צונזרו ולא הוגבלו בכתיבתם. הספר חמישים רואה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית, ויופיע בקרוב בתשע שפות נוספות.

במהדורה העברית הסיפורים-תיעודים מתורגמים משבע שפות: אנגלית צרפתית, גרמנית, נורווגית, ספרדית, הולנדית וערבית.  הכותבים בספר הם אֶווה מֶנָסֶה, איילת וַלדמן, אֵיימר מק-בְּרַייד, אמילי ראבּוֹטוֹ, אניטה דֶסַאי, אסף גברון, ארנון גרוּנבּרג, ג'קלין ווּדְסוֹן, גֶ'רַלְדין בְּרוּקְס, דֵייב אֶגֶרְס, הארי קוּנְזְרוּ, הֶלוֹן הַבּילָה, טָאייֶה סֶלָאסי, לארס סוֹבּי כּריסטֶנְסֶן, לוֹרֵין אַדַמְס, מדלן תְיֶין, מַייקל שֵייבּוֹן, מֵליסה דֶה קֶרַנְגאל, מָריוֹ וַרְגַס יוֹסָה, עָלַא חְלֵיחֶל, פּוֹרוֹצ'יסטה חאקְפּוּר, פִידַא גִ'ירְיִיס, קוֹלוּם מק-קאן, קוֹלְם טוֹיבּין, רג'א שחאדה ורֵייצְ'ל קוּשְנֶר.

והסופר האמריקאי מייקל שֵייבּוֹן, מתאר את ביקורו בבית חרושת לסבון בשכם:

"הקשבתי למר טְבֶּלֶה מדבר, ומצאתי את עצמי חושב אותו הדבר שחשבתי בימים שבהם סיירתי במזרח ירושלים, שם מתנחלים ממומנים-היטב מנסים לדחוק החוצה את תושבי סילוואן, או בחברון, שם אוסרים על התושבים הערבים המקומיים להיכנס לרחוב הראשי ולחנויות שלהם, או בסוּסיא, שם נאלצו התושבים לעבור לאוהלים מאולתרים אחרי שכל הכפר שלהם נגזל מהם. ומה שחשבתי הוא: האנשים האלה לא הולכים לשום מקום."

495 עמודים * 118 ₪

"אוּרְשַׁלִים: ישראלים ופלסטינים בירושלים 2017-1967" מאת ניר חסון

הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים

"אוּרְשַׁלִים אַל קוּדְס", הוא שמה הרשמי של ירושלים בערבית מאז 1967. זה השם שמופיע על שלטי דרכים בדרך לעיר ומשמש בתחזית מזג האוויר ובשידורי קול ישראל בערבית. עם השנים הולך ונמחק השם "אל-קודס" ונותר רק "אורשלים", ואף על פי כן – אין במציאות מקום שנקרא אורשלים. תושבי העיר דוברי הערבית אינם משתמשים בשם הזה , המעורר גיחוך או עלבון, ובעיקר – מסמל את המתח שבין ירושלים הדמיונית והסמלית לבין זו המציאותית, היומיומית.

מסיבה זו – המילה "אורשלים" לא מופיעה כלל בספר שהיא כותרתו. שכן הספר אורשלים מבקש לפרק את הקלישאות, הסיסמאות הריקות והכינויים המלאכותיים שהדביקו הפוליטיקאים לעיר, ולעסוק בירושלים של מטה, שבה חיים כמעט מיליון בני אדם, ושההחלטות שיתקבלו לגביה יכריעו את חייהם של עוד מיליונים רבים.

אורשלים מתאר באופן חד, בהיר וקולח את המציאות הירושלמית, 50 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אבל יותר מכך – הוא מבקש  להסביר את המציאות הזו. איך הגיעה ישראל למצב שבו ארבעים אחוז מתושבי בירתה אינם אזרחיה? איך ארע שאף מדינה אינה מכירה אפילו בריבונות הישראלית במערב ירושלים? כיצד מהפכנות תיאולוגית, רברבנות פוליטית ושיח של חרשים הפכו את הר הבית למוקד האלימות בעיר, בישראל ובגדה המערבית? איך נוצרה המערכת הבירוקרטית הקפקאית שמנהלת את חייהם של תושבי מזרח ירושלים? כיצד הגבולות הלא-נראים ממשיכים לחלק את העיר ולמה מתרגשים עליה גלי האלימות והטרור? ומדוע, למרות הכול, ירושלים היא גם העיר היחידה בין הירדן לים שיש בה קיום ישראלי ופלסטיני משותף?

הספר סוקר את ההכרעות הדרמטיות שעיצבו את ירושלים של ימנו מיד לאחר מלחמת ששת הימים; את התגובה הפלסטינית להחלטות הישראליות ואת התפתחות מערכת היחסים בין הצדדים לאורך השנים. הוא מספר את סיפורה של החברה הפלסטינית בעיר, שנקרעת בין השתלבות בישראל למאבק לשמירה על זהותה. כן, בוחן הספר את התפקיד המכריע שממלאת ירושלים בשיח הפוליטי הישראלי בחמישים השנים האחרונים, שיח שעיצב את העיר ולא פחות מכך את המפה הפוליטית בישראל. בפרק האחרון בספר נדונים עתידה של ירושלים וכן השאלה אם עוד ניתן לחלק את ירושלים וכיצד, ואיזה עתיד נשקף לה ולמדינת ישראל כולה.

אורשלים מספר את סיפורה של העיר מאז 1967, לאורך השנים שבהן התקבלו ההחלטות ונעשו המעשים שהפכו אותה למה שהיא היום: עיר סבוכה, ענייה, אלימה, מסוכסכת עם עצמה ועם סביבותיה – ובה בעת חיונית, מגוּונת, ומאפשרת חיים משותפים.

ניר חסון, כתב 'הארץ' לענייני ירושלים וארכיאולוגיה, מכיר את העיר לאורכה ולרוחבה, לעומקה ולגובהה ולכל שאר ממדיה. אורשלים הוא ספרו הראשון. במסמכים, בראיונות, בחקירה קפדנית של אירועים בשטח ובסקירת תכניות לעתיד, מתעד חסון את חיי הישראלים והפלסטינים בעיר ואת הצירוף המאיים של משאת נפש ומציאות קשה. במבט רגיש ונוקב הוא בוחן את המהלכים והאירועים שעיצבו את ירושלים של היום ומשרטט את האפשרויות הצפויות לעיר ולתושביה.

436 עמודים * 118 ₪

"מתים לראות: מלחמה, זיכרון וטלוויזיה בישראל 1991-1967" מאת דן ערב

הוצאת רסלינג

טלוויזיה, מלחמה וזיכרון מקיימים ביניהם זיקה הדוקה הלוכדת את הדמיון. מתים לראות הוא חיבור מקורי המפרק את ייצוגיהן הטלוויזיוניים של מלחמות ישראל, תוך כדי התמקדות בקשר שבין טראומה ונוסטלגיה, עדות ושיחזור, מלחמה ובידור. מרכזיותה של התמונה הנעה – מראשיתה של הטלוויזיה בישראל ועד להפצתה הויראלית ברשת ובערוצים דיגיטליים – וחלקה בהבנייתו של הזיכרון הציבורי הם ענינו של ספר זה.

המלחמה והצפייה בטלוויזיה הן מחוויות היסוד של הישראלים. מאז 1968  נצרבו השניים בתודעתם; עם השנים היו לחלק מזהותם. מאז הקמתה כערוץ ממלכתי לפני כמעט חמישים שנים, ועד היום – בעידן של ריבוי ערוצים – מהווה הטלוויזיה בישראל גורם מרכזי העוסק ביצירת והפצת הסיפור הלאומי ובהגדרת הזהות הקולקטיבית. לאורך כל שנותיה ליוותה הטלוויזיה את ישראל במלחמותיה השונות; בתוך כך היא שיקפה את המעבר של החברה הישראלית מחברה קולקטיביסטית-סוציאליסטית לחברה רב-תרבותית, גלובלית וממוסחרת.

עניינו המרכזי של הספר מתים לראות הוא במנגנוני העיצוב והשינוי של זיכרון המלחמה, לנוכח מרכזיותה של התמונה הנעה כסוכנת זיכרון דומיננטית. הספר עוסק באופני הבנייתו ועיבודו של זיכרון המלחמה במדיום הטלוויזיוני בישראל; במוקד עומדות מלחמות ישראל בשנים 1991-1967 וייצוגיהן מאז ועד היום. ספר זה מבקש לנסח את הממד הטראומטי-נוסטלגי המשוקע בייצוג הטלוויזיוני של המלחמה. בחסותו של המדיום הטלוויזיוני מעוצבות מלחמות ישראל בזיכרון הציבורי כטראומה. במקביל, פועלת הטלוויזיה כמנגנון מרכזי של  עיבוד הטראומה. בניסיון לרפאהּ, עוסקת הטלוויזיה בפירוקה לכאורה של הטראומה, בחקירתה, בחיפוש אחר משמעות לקיומה ובניסיון להטמיעה אל תוך חיי היומיום.

מתים לראות שופך אור על זיקה הנוצרת בחסות המדיום הטלוויזיוני, בין ייצוגי המלחמה לכלכלת הבידור. הוא מבקש לברר כיצד הפכה המלחמה בטלוויזיה לבידור, ומדוע זיכרון המלחמות בישראל  של הטלוויזיה הוא בעיקרו זיכרון נוסטלגי, מתרפק וחף מביקורת?

ד"ר דן ערב הוא ראש התמחות ומרצה בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל; מרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל-אביב. מיוזמי ומארגני כנס "פיקציה" ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. מחבר ה"אנציקלופדיה של הרעיונות: תרבות, מחשבה, תקשורת" (עם דוד גורביץ').

300 עמודים * 84 ש"ח

"גרנטה: גיליון העשור – כתיבה אמריקאית חדשה": רשימת "המיטב" בעברית

מו"ל: רוני קרמר, סיפור פשוט

אחת לעשור, גרנטה מקדיש גיליון מיוחד לכתיבה אמריקאית חדשה. הגיליון מציג רשימת סופרות וסופרים צעירים אשר גרנטה רואה בהם את "המיטב לדורם" – קולות מבטיחים, בעלי הישגים ספרותיים יוצאי דופן. ברשימות הקודמות, למשל, פורסמו יצירות של כותבים כמו ניקול קראוס, ג'ונתן ספרן פויר וגארי שטיינגארט – שנכללו ברשימת העשור הקודמת, הרבה לפני שהתפרסמו.

רשימת "המיטב – 2017" מורכבת מ-21 סיפורים קצרים מאת יוצרים ויוצרות צעירים המצליחים לגבש מראה ספרותית נוקבת של אמריקה של היום. הרהורים על התפוררותו של השמאל, עלייתו של הימין, על גורל ופנטזיה, אמהות, הורות, ומערכות יחסים מן העבר.

בין הסיפורים: גרג ג'קסון כותב על מהפכן המחפש פשר ותכלית, ג'ן ג'ורג' חוקרת את מהותו שלקשר בין בני זוג הנקרע בין הרצון לבחור לכמיהה לציית, קלייר ויי ווטקינס כותבת על הגעגועים של בורגנית עשירה לחיים אותנטיים,  יא ג'סי סוקר את הגזענות בחברה האמריקנית, קאראן מהאג'ן הסופר היחידי ששרד התקפת טרור על סופרים, מארק דוטן בודק מה קורה כשהדלתות נסגרות במטוס של דונאלד טראמפ, וגו'שוע כהן מספר על חייל ישראלי.

מגזין גרנטה נוסד בקיימברידג' ב- 1889 וזכה מאז להצלחה חובקת עולם. הוא רואה אור מדי שנה בעשרות מדינות וב-12 שפות ביניהן: ספרדית, טורקית, סינית, פורטוגזית, איטלקית, בולגרית, שוודית, נורווגית, יפנית ועברית. המגזין ידוע ביכולתו "לנבא" את הקולות הבאים בקרב הכותבים הצעירים. המהדורה העברית של גרנטה פועלת מאז מאי 2014, תחת המו"ל רוני קרמר והעורכת הראשית מירה רשתי.

זהו הגיליון השישי של המהדורה העברית של גרנטה; אחד מ-14 מהדורות בינלאומיות של מגזין גרנטה הבריטי, המהווה בית ספר לספרות בינלאומית חדשה.

278 עמודים * 89 ₪

"לצידו"  מאת עירית אבני כהן

הוצאת גוונים

רומן ביכורים חדש ומטלטל

עודד על ערש דווי, חזי לצידו – כך מתחיל הסיפור בן 237 העמודים, שבמרכזו חזי ועודד ואליהם מצטרפות הנשים שלצידם: טליה, גאולה וסימה. העלילה המעגלית נסובה סביב חמש הדמויות העגולות האלה על רובדיהן ובמחוזותיהן היומיומיים.

יש פה סיפור על הלכי נפש בתוך עומק מציאותי שנחרש עמוק ויסודי עד כאב – ולא סיפור אהבה שכתב את עצמו. יש פה צעקות ממושכות שאינן מסתפקות במועט – זה לא עוד בלוג מודפס. יש פה טקסט מטלטל בתוך ביוגרפיה מוכרת לכולנו.­ – להבדיל מהחדש הממציא את עצמו. יש פה מחוזות אנושיים יומיומיים המתוארים ברגישות  –  במקום פאתוס גבוה. יש פה נגיעה בטוטאלי הרגשי בתוך הכאוס האישי –  המחליפה תבניות סדורות.

במפגש עם הדמויות ועם קורותיהן אפשר למצוא את עצמנו ברחשים היומיומיים ובסבך הרגשי המעובד דק דק.

הסיפור מובא בגוף שלישי מפי מספר יודע כל. העלילה נשזרת מסיפורי החיים של הגיבורים ומתודעתם הנעה בין הווה לעבר. לכל אחת מהדמויות נוכחות מרשימה ומורכבת המתפתחת בתוך החוסר האישי שלה.

הדמויות מחבקות והודפות אחת את השנייה תוך כדי דילוגים בזמן אשר מעוררים צמא להמשיך ולהעמיק בתחושותיהן ובקורותיהן.

עודד מתמודד עם הורות לילדה ״אחרת״, עם זוגיות נסדקת, עם מחלתו ועם אהבתו הישנה. חזי מתמודד עם החיבור החי לאמו המתה-סימה, ועם כמיהתו ליציבות ולמשפחה. סימה מורדת במוסכמות ובדרכה מנסה להוביל את הנסיבות ולא הם אותה. טליה מתמודדת עם צלקות פירוק הקן הראשוני שלה,ועם אהבה ישנה המבקשת אחיזה בחייה. גאולה מתמודדת עם אסון חייה ועם בריחתה ממנו ומעצמה.

עירית אבני כהן-באה מקריירה כלכלית ענפה בתחום התעופה, בעלת תואר ראשון ושני במנהל עסקים, נשואה ואם לשלושה, כותבת פרוזה, שירה וסיפורים קצרים שחלקם ראו אור בפורטלים מקצועיים וברחבי המדיות החברתיות השונות.

 

מודעות פרסומת