השאלון עם סלין אסייג, מחברת הספר "פִּרקֵי מכונות" (הוצאת אחוזת בית)

Posted on 5 ביוני 2017 של

1


1) מהם הספרים האהובים עלייך? 

בכל פעם שהשאלה הזאת תישאל התשובה שלי תהיה שונה, כי יש הרבה ספרים שיכולים לענות על ההגדרה הזאת, אך המחשבה המידית נגזרת ממה שמעסיק את נפשי באותו רגע. כרגע עולים במחשבתי 'שארית היום' מאת קזואו אישיגורו. ו'היום איננו כלה', צ'ינסינג איטמטוב. בספרים האלה אהבה בלתי אפשרית מגדירה את חייהן של הדמויות. יש בהם חמלה ועצב ובקריאה שלהם הרגשתי שהם מעוררים בי תשוקה לכתיבה.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך? 

מסיבה בגן העכברים, שלומית כהן אסיף.

הבת הבכורה שלי הביאה אותו מגן הילדים. ובכל פעם בחרה בו שוב ושוב. כמובן שקניתי אותו. זהו ספר שמח, שמדבר על קבלת השונה וגם על השמירה של הייחוד של כל אדם\עכבר.

הבנתי שהעלו אותו כהצגה בשנים האחרונות.

וגם כמובן בילבי – הילדה שהייתי.

 

3) מה הספר האחרון שקראת? 

אבל זה הדבר עם הנוצות, מקס פורטר, תרגם עודד וולקשטיין.

ספר פיוטי, מלא חסד על אובדן, כתוב באופן לא קונבנציולי, ובטון תמציתי וחד כמו שאני אוהבת. הבחירות של עודד והתרגומים שלו הם תמיד חגיגה ספרותית.

4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה? 

זאת שאלה שעדיף להתחמק ממנה… אבל,

הבעיה שלי היא בעיקר עם ספרים שאפשר היה להפוך אותם לסיפור קצר ובכל זאת אתן דוגמה: אישה בורחת מבשורה, דויד גרוסמן. 

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך? 

מר עכבר, גדעון הרן. הספר הזה גאוני בעיני. הכתיבה, הקצב, הרעיונות. זהו ספר חדשני ומרענן שלא קראתי כמותו. לא לפספס. 

6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?

פלאנרי אוקונור, קלאריס ליספקטור, ג'ורג' אורוול, ריימונד קארבר, פרנץ קפקא, אלבר קאמי.

ס' יזהר. מנדלי מוכר ספרים, יצחק בשביס זינגר, דבורה בארון.

ויש עוד רבים אחרים. קריאה בספרים שלהם מעוררים את הדמיון והמחשבה.   

 

7) ספר שנתן לך השראה? 

קולות הערב, נטליה גינצבורג. קשרי משפחה: שעת הכוכב, קלאריס ליספקטור. אדם טוב קשה למצוא, פלאנרי אוקונור.

הכתיבה של הסופרות האלו מלאה מסתורין, משהו רוחש מתחת לפני השטח שלעולם אינו יציב. גם הכתיבה שלהן ניחנה בטון הקצר והמדויק.

ומכיוון אחר ההצלחה של ג'ורג' אורוול לקחת עניין חברתי ולהפוך אותו לפרוזה מעוררת בי השראה. כל יצירה שלו היא גדולה וחד פעמית. 

8) ספר עיון מומלץ? 

מסכת על טבע האדם, דיוויד יום. הוא אחד הפילוסופים שאהבתי ללמוד ולקרוא. יום מדיח את השכל ומכתיר את הדמיון. הוא הראה שאין סיבה רציונלית להאמין בקיומם של קשרים סיבתיים הכרחיים ולכן המדע מבוסס על יסודות לא ודאיים, קאנט שבא אחריו אמר שיום העיר אותו מתרדמתו הדוגמטית. קאנט החזיר למדע את הודאות כשאמר שמקור החוקים הוא באדם, שהמדע הוא יצירתו של האדם וכך אישש בעקיפין את דבריו של יום.

 

9) מהם ספרי ה-"גילטי פלז'ר" האהובים עליך?

חוברות של חברות טיולים.

דרך זולה לטייל…

***

סלין אסייג היא ילידת בת ים, בעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת בן גוריון. בעברה עבדה כהנדסאית מכונות. ספרה הראשון "צעקה הפוכה" זכה לביקורות נלהבות וזיכה אותה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים, במועמדות לפרס ספיר ובמלגת "פרדס" של הספרייה הלאומית. בימים אלה רואה ספרה השני –  "פִּרקֵי מכונות" (הוצאת אחוזת בית).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

"היא חושבת שבגלל הרעש לא שומעים דבר מהמסדרון שחוצה את הבניין. לפעמים היא חושבת שהנפש שלה נכה. היא לא יכולה למצוא את המילים להסביר את עצמה. היא רוצה שזה ישתנה, היא רוצה להפוך את כל המחשבות למילים."

הגיבורה חסרת השם של "פִּרקֵי מכונות" עובדת במפעל "התבנית" לייצור חלקי מתכת. את זמנה היא מעבירה לצד הכַּרסוֹמוֹת והמכבשים, חשופה לצלילים המתכתיים הבוקעים מהם. היא ממעטת לדבר עם הפועלים שסביבה, אך מרבה להתבונן בהם, לתעד את פעולותיהם ולנחש את מחשבותיהם. יותר מכול היא רוצה להצליח "להפוך את המחשבות למילים", לכתוב עליהם, וכך אולי לפרוץ את ההרגשה שהחיים משתקים אותה: "אני היא האישה השותקת. אני חושבת על עצמי שאני כמו אישה משותקת." הרצון הזה מוביל את הגיבורה להצטרף לסדנת כתיבה ולמצוא אט-אט את המילים שהיא מבקשת.

ברומן מאופק ורב-עוצמה, אינטימי מאוד אבל גם מלא בתחושות ניכור, משרטטת אסייג עולם סיזיפי ומכאני שמאיים לסגור על הגיבורה. מבעד לפעולות החוזרות ונשנות ובתוך סביבת העבודה הקשה של עולם המפעלים, היא מוצאת לבסוף את קולה.

"ב'צעקה הפוכה' הביאה סלין אסייג אל תוך הפרוזה העכשווית קול חדש, נוקב ופצוע והשמיעה דרכו סיפור חניכה עצמי של נערה בבת-ים של שנות השבעים והשמונים," אומרת עורכת הספר, דנה אולמרט. "ב'פִּרקֵי מכונות' הקול הישיר והייחודי של סלין אסייג מופנה החוצה, והגיבורה משתמשת בו כדי להתבונן בחבריה לעבודה, פועלי הייצור. היא כותבת על חייהם ועל חייה לצד המכונות החזקות והמסוכנות הללו, על המכאניות של הקיום ועל הכתיבה כמנגנון שעשוי לשבש, ולו לרגע, את הדפוסים האוטומטיים של החיים."

 

 

 

 

מודעות פרסומת