השאלון עם ד"ר רחל גוטסמן, מחברת הספר "על התשוקה" (הוצאת פן)

Posted on 22 במאי 2017 של

1


1) מהם הספרים האהובים עלייך? 

קשה להכריע. אני אוהבת ספרים שקראתי בנעורי ופתחו אצלי צוהר אל עולם שטרם הכרתי, עולם של רגש ודמיון שהתגלה כמסעיר ומטלטל יותר מהמציאות. למשל ״נרקיס וגולדמונד״ של הרמן הסה, אותו קראתי לראשונה בגיל 14, והיה עבורי שער לסוגיות שמעסיקות אותי עד היום – ארעיות מול יציבות, גחמנות מול שיקול דעת, תשוקה והשכלה, אהבה וחברות. ״באודולינו״ של אמברטו אקו, הוא גם אחד האהובים עלי, סיפור נדודים השוזר היסטוריה ובדיון לכדי יצירה שהיא עכשוויות לא פחות משהיא נטועה בעבר. ״הערים הסמויות מהעין״ מאת איטאלו קאלווינו, שנע באופן פיוטי בין מרחב אגדות לערי הבטון של ימינו ומשרטט מסע אנושי של חרדות ותשוקות. אהובות עלי גם הטרגדיות היווניות, שהן אולי הדוגמה הטובה ביותר ליצירה ספרותית שהיא מצד אחד אוניברסלית ורלוונטית תמיד, ומאידך נטועה עמוק בהקשר היסטורי ותרבותי שונה מאוד מזה שלנו, שהיכרות עמו חושפת עוד ועוד רבדים של העלילה ושל הפעולה הדרמטית. אחרון אציין את ״גן השבילים המתפצלים״ של חורחה לואיס בורחס, שמעבר להיותו מופת של סיפור קצר, חג סביב דימוי המבוך, שהוא בעיני הדימוי המדויק ביותר לחוויה האנושית.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך? 

חסד ילדות אני שומרת ל״אורה הכפולה״ של אריך קסטנר, שסחף אותי לשעות של חלומות בהקיץ על אחות תאומה אבודה. אן שרלי, גיברות ״האסופית״, היתה הראשונה שהשאירה אותי ערה כל הלילה כדי להמשיך לקורא את מחשבותיה. אני זוכרת היטב את תחושת הצער שבפרידה ממנה בעמוד האחרון של הספר. ״פו הדב״, ״אליס בארץ הפלאות״ ו״ארץ יצורי הפרא״ שגם כיום ממשיכים ללוות אותי, הם מציגים עלילות פשוטות אך גם עומק רגשי, מחשבתי ופסיכולוגי. מבין הספרים שהקראתי לילדי אהוב עלי במיוחד ״לילה בלי ירח״ של אתגר קרת ושירה גפן, במיוחד בגלל איוריו של דוד פולונסקי, היוצרים עולם מפתה ומכושף ומתכתבים באופן מרהיב עם ״ויהי ערב״ מאת פניה ברגשטיין, וזורקים גם את ההורים לילדותם שלהם.

3) מה הספר האחרון שקראת? 

ממש עכשיו אני קוראת את ״מוזרים״, אנתולוגיה של סיפורי פנטזיה, אימה ומסתורין בעריכת אוריאל קון. האסופה מורכבת מסיפורים קצרים, חלקם קלאסיקות וחלקם מוכרים פחות, כמעט כולם נהדרים. אני נהנית הנאה גדולה לחזור לסוגת סיפורי האימה והמסתורין לאחר מספר שנים שלא קראתי כאלה וגם נהנית מפורמט הסיפור הקצר. חמש דקות קריאה שמעבירות אותי לעולם מקביל ומטריד שצובע את המציאות באור אפל.

4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה? 

״החברה הגאונה״ מאת אלנה פרנטה. למרות הכתיבה הסוחפת והנטייה שלי לחבב סיפורי חניכה נשיים, מצאתי את הספר קלישאתי למדי ואני מודה שנטשתי אותו באמצע. יתכן שאם הייתי מתמידה בקריאתו, ואף צולחת את הטטרלוגיה הנפוליטנית כולה, הייתי מגלה משהו נוסף ומשנה את דעתי.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך? 

ככלל אני לא מרבה לקרוא ביקורת ספרים ולהתעדכן בבון טון העכשווי של עולם הספרות. אני בוחרת ספרים שמפתים אותי איכשהו – הכותרת, השורות הראשונות ולעתים גם המלצות של חברים – כך שקשה לי לומר מה לא זכה להערכה מספקת.

6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?

ישנם הסופרים שאהבתי בנעורי ולכן תמיד יהיו רלוונטים: מילן קונדרה, הרמן הסה, ולדימיר נבוקוב, גבריאל גרסיה מארקס. כאמור אני נמשכת מאוד לסופרים היוצרים עולם שאורג את המציאות ואת הפנטזיה: מיכאל בולגקוב, ניקולאי גוגול, חורחה לואיס בורחס, וגם כאלה היודעים להציג רגשות חשופים ולגעת באופן נוקב בחוויה האנושית: נטליה גינצבורג, מרגרט אטווד, אלבר קאמי. הערכה גדולה יש לי להיסטוריונים שנותנים ידם בספרות ומצליחים לגשר בין העולמות: אמברטו אקו, קרלו גינצבורג, נטלי זימון דייוויס.

7) ספר שנתן לך השראה? 

רבים הספרים שנתנו לי השראה. יש את אלה הממזגים בין ריאליזם לפנטזיה, נושא שמעסיק אותי מאוד כהיסטוריונית שגם כותבת פרוזה. בנעורי היה זה גבריאל גרסיה מרקס, במיוחד ״מאה שנים של בדידות״, וכיום בורחס, שמצליח ליצור עולם מקביל וחידתי בכמה עמודי טקסט קצרים. כפי שציינתי קודם, ספריו של אמברטו אקו הם מקור השראה עבורי – האופן בו הוא מצליח לחבוש בו בזמן את כובע ההיסטוריון המדקדק ואת כובע הסופר המפנטז משאיר אותי תמיד פעורת פה. ״האודיסיאה״ של הומרוס היא כמובן מקור השראה אדיר – האופן בו הטקסט העתיק נע בין פרקי זמן שונים, השימוש בגוף ראשון לתיאור חלקי הפנטזיה של הסיפור והאופן בו האפוס מציב שני סיפורי מסע/חניכה, זה של אודיסאוס וזה של בנו טלמכוס, זה מול זה, הם במידה רבה היסודות של כל ספרות המערב. מקור השראה נוסף הם פרגמנטים עתיקים, שברי טקסט שהתגלגלו לידינו ללא ההקשר של החיבור המלא. הם לימדו אותי שגם שבר סיפור יכול לפתוח עולם, ולעתים דווקא החידתיות הגלומה בו מייצרת בנו הקוראים סקרנות והזדהות גדולים יותר, שהרי אנחנו יכולים להשלים בעצמנו את הפרטים החסרים, לדמיין דמויות וסופים. 

 

8) ספר עיון מומלץ? 

״הגן האנוכי״ של ריצ׳רד דוקינס. הספר דן בתורת האבולוציה ומתרכז ברמת הגן, ולא ברמת האורגניזם. הספר עיצב במידה רבה את האופן בו אני מבינה את העולם ואפילו את המערך הרגשי של בני האדם. קריאת חובה.

 

9) מהם ספרי ה-"גילטי פלז'ר" האהובים עליך?

קטלוג של איקאה.

***

ד"ר רחל גוטסמן היא היסטוריונית של יוון העתיקה החוקרת מיתוסים ים תיכוניים, מרצה באוניברסיטת חיפה ובמסגרות נוספות, ולוקחת חלק בניהול מחקר וחשיבה אורבנית במסגרת מרכז העיר הלבנה תל אביב-יפו. עד כה היא פרסמה סיפורים קצרים בכתבי-עת שונים ולאחרונה ראה אור ספר הביכורים שלה – "על התשוקה" (הוצאת פן).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

בין יוון העתיקה לברים של רחוב אלנבי בתל אביב, בין מיתוסים על זמניים לגברים מזדמנים, שם משוטטת רחל גוטסמן בספרה החדש, "על התשוקה". הספר הוא מלאכת מחשבת שרוקמת יחד טקסטים קצרים ומדויקים עם יצירות אמנות של מיטב אמני העולם לכדי מחקר של ממש בנושא שמעסיק את בני דורנו יותר מכל: האהבה והתשוקה, על שלל מופעיהן השונים.

גוטסמן מצרפת בספרה מיתוסים עתיקים לסיפורים מחייה, ומראה כיצד המיתוסים של יוון העתיקה והסיפורים שמלווים את התרבות האנושית כבר אלפי שנים רלוונטיים ביותר לכל אדם בעולם בן זמננו. אפולון וזאוס מתערבבים עם מפגשים מזדמנים בפתיחות של תערוכות, מדוזה והלנה עדיין נענשות על היותן נשים חריגות – ביופיין או בכישרונותיהן – גם בימינו.

ב"על התשוקה" סוקרת גוטסמן את שלל מופעיה של האהבה האירוטית, מהתאהבות ראשונית ועד לפרידה מכאיבה, מאוננות ועד אהבת אישה לאישה וגבר לגבר. זהו ספר שכמו המיתוסים העתיקים, הוא עכשווי מאד ועל-זמני במקביל, שכן בכל הנוגע לעניינים שבלב, אין חדש תחת השמש.

 

*) צילום תמונת שער: נטלי מיכלסון

 

 

 

מודעות פרסומת