אמא אווזה: דנית צמית כותבת על ספרי ילדים ועוד קצת

Posted on 4 באפריל 2017 של

2


מהדורת לילה טוב

בשמים מתפשטים כתמים ורודים-זהובים, האורות בחדרים נדלקים, הצלחות מפונות מהשולחן ומוטלות בהיסח הדעת בראש הארמון הססגוני שמזדקר מכיור המטבח. ידיים קטנות וגדולות אוספות בובות ומכוניות, חלקי פאזל יתומים, כדורים כחולים-סגולים. המגירות הריקות והארגזים הבודדים מתמלאים בכל הטוב שמפוזר על השטיח. מכיוון האמבטיה נשמע קול פכפוך המים וצעצועי האמבט המצפצפים זוכים לעדנת הערב שלהם.

בין אם אתם מאלה שמתחילים בארוחת ערב או מאלה שמתחילים באמבטיה, מאלה שמסדרים לפני השינה יחד או שאוספים בעצמכם לאחר ההשכבה, אלה שעושים זאת בקול רם וצחוק או בשקט ורגיעה, סיפור הוא חלק בלתי נפרד מהרוטינה היומלילית שלכם (או "טקס השינה" בשמו העממי). בעיני אין הכרח להתאים את הספר לאופי של הסיטואציה, קרי ספר שינה ללפני השינה. אבל ספרי שינה, כאלו שעוסקים בשינה או מסייעים להירדם, מבדילים עצמם במכוון מספרים אחרים. לרוב יש בהם איכויות של רגיעה, הם עוסקים בעולם החלומות, הצבעים בהם נוגים והתכנים עדינים. על מדף הספרים החדשים הצטברו לאחרונה מספר ספרי שינה שביקשו שאייחד להם טור משלהם – טור עם צבעי דמדומים, לחישות רכות וליטופים שקטים. טור עם פיג'מות ובובות חיבוק; טור שינסה להרעיף עליכם מעט מהמתיקות האינסופית שיש בשינה. כן המתיקות הממכרת הזו שברחה מחיינו עם הגעת ילדינו אבל משום כך אנו יכולים לראות אותם מתענגים עליה בכל לילה ולחייך מבעד לעיגולי העייפות, מתישהו גם אנחנו נחזור לישון.

***

"החלום השלישי של ללה" על אף שמו, מתרכז בטקס שקודם לחלום. אבישי פרידלר מוליך אותנו ברוטינה הקבועה של ללה, ילדה סקרנית ששואלת על כל צעד למה ומדוע, וגם זוכה לקבל תשובות מעניינות ויצירתיות מאבא שלה. אבא וללה לוקחים אותנו אל הטקס האישי שלהם וכך הם מאפשרים לנו להתכונן לטקס שלנו. מארוחת הערב, דרך האמבט וצחצוח השיניים, פיג'מה וסירוק ואפילו גזיזת ציפורניים, סידור החדר, מתיחת הסדין, החשכת החדר ונשיקה. אך עד שאבא מגיע לסוף, לשלב הסיפור, ללה כבר שקועה עמוק בחלום. עם הספר אנו יכולים לכוון עצמנו לשעון הערב, לסדר הפעולות הקבוע שלו, להתכונן לשינה. הוא גם מאפשר לילדינו להתוודע לשאלות שאולי לא חשבו מעולם לשאול ולקבל תשובות שאנו מעולם לא חשבנו שנענה.

התשובות יצירתיות והן קשורות או שאובות מעולם החלומות: לאכול צריך כי בחלום על רב חובל מגישים רק דג מלוח; פיג'מה צריך כי הכניסה לארץ החלומות מותנית בלבוש המסורתי וכן הלאה. יש תשובות מלאות דמיון, מצחיקות ומוזרות, אבל יש גם אחת או שתיים קצת צורמות: לדוגמה שילדות צריכות להיות נקיות כדי להיכנס בחלום לנשף פיות; או שצריך להסתרק כי לא מקשיבים לילדה שנראית כמו קיפוד (למרות שהיא חמודה במיוחד עם שיער קוצני).  לצד זאת כתיבתו של פרידלר זורמת וכיפית:

"היא נקתה את בית הבבות מאבק/ והפריחה בועות סבון למרחק/ ונסתה לתקן שעון מפורק/ ועקבה אחרי יצור ירקרק/ וחברה לג'ירף את זנבו שניתק/ ומצאה מטבעות שוקולד בארנק/ וחשבה איך גמד לפעמים הוא ענק/ ומרחה את הזרת ברגל בלק.."

הציטוט לקוח מהכפולה השניה של הספר, סביב הטקסט מסתובבים איוריה של ללה הקטנה עומלת וחוקרת בדיוק כפי שהיא מתוארת. המילים מתגלגלות ומקפצות על הלשון ויוצרות את החדווה שבהקראת סיפור, האיורים העדינים מצליחים ליצור תנועה החופפת לטקסט. זו כפולה נהדרת, היא כה מוצלחת שהיא מטילה מעט ערפל על המשך הסיפור, שגם הוא מצוין אך אינו מצליח להגיע להצלחה הזו.

אל הסיפור רב ההמצאות חוברים האיורים של ינאי סגל שנדמה כי צוירו בעפרונות צבעוניים שרקדו ושיחקו על הדף. ללה, שאינה נפרדת מקופיף המחמד שלה, היא דמות שובת לב, יש לה שלל הבעות אמינות ומצחיקות ולצדה נפרש עולם ההמצאות של אבא בריאליזם חלומי. ניכר כי בין הטקסט לאיורים נוצרה כימיה מבעבעת שהופכת את הספר ליותר מסך חלקיו. הספר מכיל יותר מרפרור אחד לספרי הילדים והגיבורים שאנו גדלנו עליהם, כלב אחד עם מרק ועצם וקיפוד שמחפש את דרכו הביתה. בלילות האחרונים הפכה ללה לכוכבת הספריה, והקטן שלי שמתקשה בהגיית האות למד, קורא לה בכל פעם שהוא רואה אותה מזווית העין "יה-יה!".

"החלום השלישי של ללה" / אבישי פרידלר / איורים: ינאי סגל / הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים / 27 עמודים / 68 ש"ח

***

הספר הבא אינו ספר שינה בהכרח, אבל הוא נושא גם את התפקיד הזה בהצטיינות. ואני מקווה שאני לא מגזימה כשאני מצהירה שזהו אחד הספרים הטובים שעברו תחת ידיי בחודשים האחרונים מאז התחלתי לכתוב את הטור ולקרוא ספרי ילדים במסות. "מאה ושש דרוריות חביבות" הוא תרגומה של עינת יקיר ליצירת המופת של סמואיל מרשק. ואכן זוהי קלאסיקה מראשיתה ועד סופה. לפני הכל, צריך לומר, זוהי שירה, עם ריתמוס ומשקל. כזו שנשאבים אליה מהמילה הראשונה, אי אפשר שלא לשיר אותה ולהתאהב. למצוא את עצמך ממלמלת שורות אלו ואחרות במקלחת ומרגישה שמשהו בפנים רוקד בעת הקריאה. כל כך יפה בעיני שבעם עובד החליטו להקדיש את הספר גם לפעוטות, דרך החלטתם להדפיסו בקרטון קשיח. ולפני שאומר עוד מילה, הנה טעימה:

"מאה ושש דרוריות חביבות / חיו ביחד שמחות וטובות

זו שוטפת, / זו מקרצפת, / זו משפשפת, / זו מבריקה,

זו קוטפת, / זו מגרפת, / זו אוספת, / זו מנקה."

(תודו שהתנגן לכן יופי)

הספר מזמין אותנו ללוות את הדרוריות החרוצות, בארוחה שהן מבשלות יחד; ואחרי כן בתזמורת ניגונים על מגוון כלים; בביקורן את דודה דרורה אליה מגיעה כל אחת בכלי תחבורה אחר; ובשובן הביתה, עייפות, כל אחת אל מיטתה השונה ואל הציוץ המיוחד לה. הסיפור מחולק לכפולה המציגה את הנושא העיקרי: חיים משותפים,  ארוחה, תזמורת, ביקור הדודה, שינה. ולאחר כל נושא מופיעה הכפולה המחלקת את העיסוק בין הדרוריות. כך הריתמוס של השירה נשמר גם בפן הויזואלי ויוצר סדר שקל לילדים להתחבר אליו ולהבין אותו משום שיש בו לוגיקה – אחת של כולן יחד ואחת לחוד. אבל מעבר לכך, איזה פלא זה למצוא ספר שמתאר משק בית מטריארכלי קומונלי, תאמרו שהלכתי רחוק מדי – אלו רק דרוריות קטנות. ועדיין הן חולקות יחד את חייהן על עץ, כל אחת ותפקידה (המשתנה), מדגישות את חשיבות הקבוצה ולא שוכחות לשמר את ייחודיותן והעדפותיהן.

כמובן גדולתו של הספר אינה רק בטקסט המחורז והשירי שתורגם למופת. אלא באיוריה המקסימים ממש של הלה חבקין, שיצרה עולם המצביע בגאון על מקורותיו הרוסים. בסגנונה הקלאסי, ביד אמן בראה כל אחת מהדרוריות היקרות, אם בתמונות הפנורמיות בהן הן ציפורים עמלות, ובאיורים הפרטניים בהם הן מואנשות. אני מוצאת שפעמים רבות האיורים הקלאסיים מילדותנו ולפני כן, יש בהם איכות קצת מאיימת, הבעות מפחידות, יצורים לא לגמרי אפויים. אבל כאן חבקין משתמשת בקלאסיקה רכה, נוגה, רחוקה מאוד מהאיכויות המאיימות. ואת הקלאסיקה היא מתבלת בנופים ישראליים למשעי, האם כפולת איסוף הפרחים לדודה אינה אלא נוף הכינרת? והיער – הוא לא חורש ארצישראלי מצוי? כך האופי הרוסי יהודי מתחבר לנוף ארצישראלי ומעיד אולי על מקורותיה של הארץ הזו, שורשים מוחשיים בכנרת, ושורשי תרבות בשירה רוסית.

"מאה ושש דרוריות חביבות" / סמואיל מרשק ודניאיל חארמס / מרוסית: עינת יקיר / איורים: הלה חבקין / עם עובד / ללא מספור / 68 ש"ח

***

ספרה של אורית ברגמן "המלך אמר" נפתח גם הוא ברוטינה הלילית של גיבור הספר. אך כאן היא משמשת הקדמה לזמן בו מתרחש הסיפור, זמן קצר וחמקמק, זמן ההירדמות. הרוטינה הלילית של הגיבור שלנו אינה ארוכה וצבעונית או מלאת שאלות ותהיות. היא מורכבת מרצף של פעולות שאבא אומר שצריך לבצע:

"אבא אמר : צחצח שיניים. / אבא אמר: נקה את האזניים. אבא אמר: תשטוף רגלים."

מקץ כמה פקודות, שוכב הילד במיטה, עוצם את עיניו וזוכה לנשיקה. אך כשאבא יוצא מהחדר, הגיבור שלנו מתרומם, מכתיר עצמו למלך ופוצח במשחק "המלך אמר" עם חבריו למיטה: רובוט, כלבלב ועכברה. בהתאם לחוקי המשחק המוכרים, צריך לבצע את הפעולה רק אם "המלך אמר" ואם לפעולה לא מקדימה פקודתו של המלך אז מי שביצע את הפעולה מחוץ למשחק ונשאר לישון. באמצעות משחק הילדים עובר הילד לעולם החלומות (או לארץ הפלאות) עם צעצועיו: הוא עף כמו ציפור, גדל וקטן, פוגש בחבורת זאבים, נוחת על כוכב ולבסוף נפסל בעצמו ונרדם.

אני מודה, יותר מקריאה אחת נדרשה לי כדי לרדת לעומקו של הסיפור. ואולי מחשבותיי אף הן אינן כוונתה המקורית של המחברת והמאיירת. בעיני לא מדובר בסיפור סדור, הגיבור שלנו לא עובר תהליך, הקורא מוזמן להציץ במעבר הקסום שבין ערות לשינה, במשחק שלעיתים נדרש כדי לצלוח את המעבר הזה בשלום. גם מבוגרים לעיתים נכשלים בניסיון לצלוח את המעבר הזה ונזקקים למשחקים משלהם, או תרמיות קטנות שמאפשרות להם לעבור אל העולם הקסום. קצת כמו להצליח להגיע לרציף 9 ו-¾ בו מחכה הרכבת להוגוורטס, לא רואים את הדלת לצד השני, צריך להאמין שהיא קיימת, להיות מוכנים לאבד שליטה להרפות.

משום שיש משהו מעט אמורפי בספר, הקורא נזקק לאיורים כדי להבין היכן נמצא הגיבור, האמורפיות הזו עומדת בקנה אחד עם המצב הלימינלי שמאפיין את עת ההירדמות. הסיבות הללו הן גם מה שהופך את הספר למתאים לילדים גדולים יותר, משום שהטקסט נותן הכוונה מינימלית. הקטנים יותר יכולים להתחבר לאיורים ולעולם שהם יוצרים. יש משהו מיוחד באיורים של ברגמן, הם לא איורי חלום קלאסיים רכים וענניים. הם אפלים אך לא במהות מאיימת, אלא בצבעים כהים, שמסגירים את החושך של הלילה. הדמויות מרוחות, מאבדות קווי מתאר, חורגות מהדפים ומרמזות שהעולם שבדף לא מכיל את עולם החלום במלואו, משום שהוא אינסופי. יש כאן הרבה מאוד דמיון והוא מאוד אינדיבידואלי, במובן שזהו אינו עולם החלום הקולקטיבי עליו כולנו יכולים להסכים, ולכן הוא אמין יותר. אחת מהכפולות המוצלחות והמקסימות בעיני היא זו המציגה זאב גדול מתבונן בפליאה בגיבור ובעכברתו, שמתפלאים בעצמם ומסתתרים תחת עלה גדול מימדים. זהו ספר לצלול לתוכו, כמו לצלול לתוך חלום והוא יכול להוביל אתכם ואת ילדיכם ליצוק יחד משמעות חדשה לחלומות שלהם ולשינה בכלל.

"המלך אמר" / אורית ברגמן / הוצאת מזרחי מדיה / ללא מספור / 64 ש"ח

***

*** בטורים הקודמים כל ספר הושם בקטגוריה רחבה למדי של גיל, או בגרות-בשלות. בכל פעם שנדרשתי להכניס ספר לקטגוריה התחבטתי והתקשתי מאוד. במרבית הפעמים זרמתי עם ההגדרות של ההוצאות עצמן. הפעם החלטתי לוותר על הקטגוריות (בטור הקודם גם כתבתי על הניסיון המתמשך שלי לשבור הגדרות וקווים). אני שוברת את ההגדרות שהצבתי כאן ומציעה לכם לבחור את הספרים שאתם אוהבים על פי המילים שכתבתי כאן, לפי הדפדוף בדפים, קחו את מה שקורץ לכם. מקסימום הספר יחכה שהילד יגדל ויבשיל, או יחכה לילד הבא. גם אנחנו לפעמים רוכשים ספר ולא מסוגלים לקרוא אותו, שנים אחר כך הוא יקרוץ לנו מהמדף ועכשיו יהיה הזמן הנכון לקרוא אותו. אז אני מתנצלת כלפי מי שהקטגוריות מסייעות לה, במידת הצורך אפשר לבחון מהן המלצות ההוצאה או לפנות אליי ישירות. תודה שקראתםן.

מודעות פרסומת