שאלון המתרגמים: רוני אפרת על תרגום הספר "היום בתוך הבלגן" מאת גיום ריס (תמיר//סנדיק)

Posted on 14 במרץ 2017 של

3


1) לאחרונה ראה אור הספר "היום בתוך הבלגן" בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

גיום ריס, מחבר הספר, יצר מחול כמעט בלתי אפשרי על השפה הצרפתית במעין כאוס בין-לאומי, ובצרפתית. כלומר, בתוך גבולותיה של השפה עצמה. במשך חודשים ארוכים חשתי שגדולתו של הספר מתקטנת למול העברית, שצעדי הריקוד שלו חורקים ושהשאלות לא נשאלות באותו האופן לבעלי מטען תרבותי אחר. אפילו הכותרת עצמה (בצרפתית, Aujourd'hui dans le désordre) מהווה קריצה לשיר חג מולד מפורסם (Aujourd'hui dans notre monde – "היום בעולמנו"), מה שכמובן לא לוקח חלק בעולם המושגים של רוב דוברי העברית. אפשר לומר שהעברתי את זמני בישיבה מול המסך ובנשיפת מיני "אוף". נשאלת השאלה, האם זה נורא? על הקוראים להחליט. יהיה מעניין לראות אם גם הקוראים והקוראות בישראל יצליחו להשתייך לעולם המסוים מאד של ריס, ולהוציא אותו מגבולות הצרפתית.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

הדמות האֶפִּית ביותר בעיני היא ז'ודית. היא בת שש-עשרה, וריס מספיד את חלומותיה הנאיביים כמה עמודים בודדים לאחר שהציג אותה. הוא מגולל את עתידה כמספר יודע כל, וחורץ את גורלה כמתבגרת שרוצה להיות שחקנית, בכך שחסר לה רק דבר אחד, כשרון. אבל כל זה לא נורא, הוא אומר, כי לבסוף תשוב לעיירת מולדתה, תתחתן, תהפוך מנחת סדנאות דרמה, ותחיה באושר ובשמחה. כל זה נכתב, איך לא, בהערת סוגריים ארוכה ארוכה (בעמודים 53-54). חוץ מזה, התנצלותיה של ז'ודית עצמה, פנימה והחוצה, על היותה בת העולם הראשון, הן פנינים. למשל בדיאלוג הזה:

ז'ודית, קצת נרגשת, מתוודה: "לפעמים הייתי רוצה להיוולד במדינה ענייה באמת. במדינה… (בצרפתית לז'ולי) את יודעת איך אומרים 'מדינת עולם שלישי'?"

"מדינת עולם שלישי?"

"במדינת עולם שלישי."

"כדי לחיות חיים פחות נוחים?" שואלת ויקטוריה.

"כן, פחות נוחים."

"כדי שיהיה צורך להילחם?" שואלת ויקטוריה.

"כדי שיהיה צורך להילחם, כן, לפעמים."

"אני מבינה." (עמודים 162-163)
IMG_20170314_190632

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום ומה היה הספר הראשון שתרגמת?

בגיל 12 החלטתי לקחת על עצמי משימה ולתרגם פואמות מספרדית לעברית כדי לשפר את הספרדית שלי שמקורה באופרות סבון. מאוחר יותר, בלימודי באיטליה, למדתי מילונאות אצל מרצה בריטי-יפני שכל תשוקתו בכתיבת מילונים, והתאהבתי. אבל האהבה הגדולה לתרגום ספרות התפרצה הודות לשני אנשים מיוחדים. הראשונה, טל הרן, חברתי הטובה בהווה ומורתי בבית ספר לאמנות בעבר, וכן אמנית בחסד ומתרגמת מופלאה מכל השפות לכל השפות (באמת!). יחד ערכנו היכרות עם הרגישות לשפה, עם הזרות הלא מובנת מאליה בתוכה, ועם הדלתות שההבנה התרבותית שלה פותחת לדובריה. היא עודדה אותי לאמץ אל חיקי את הצרפתית, שפה שנמצאת איתי מינקות והודחקה פעם אחר פעם מטעמי נוחות, וכאשר פתחתי את תיבת הפנדורה הזו מצאתי אהבה גדולה לניואנסים, לדיוק. כך מצאתי את עצמי עובדת בקולקטיב תרגום מחזות מאיטלקית לצרפתית בפריז, סבלתי מכל רגע ("למדתי המון"), ואז הגיע שי סנדיק. שי הוא אחד משני המו"לים הנפלאים של תמיר/סנדיק, שלקח סיכון והעניק לי הזדמנות פז ראשונה בתרגום רומן לא פשוט בלשון המעטה, מצרפתית לעברית. וכך מצאתי את עצמי מתרגמת את "הפרדס" מאת לארי טרמבלה (2014), בעריכת אסנת יקירה הנהדרת שדייקה אותי מאוד, ובהוצאת תמיר//סנדיק. "היום בתוך הבלגן" הוא הרומן השני שתרגמתי.

4) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

אענה על השאלה הזו שוב לפני היציאה לפנסיה. אך כן אומר שאת כל הבלתי אפשרי לתרגום והאהוב עלי במיוחד, או בקיצור, את כל מה שאני לא מתרגמת לפרנסתי אלא להנאתי הצרופה, אני מפרסמת בבלוג שלי, ראש בחול.

5) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

תרגום, בעיני, הוא הנסיון לבטא את הזרות של שפת המקור בכליה של שפת התרגום. יחד עם זאת, על המתרגם לכתוב מחדש, בין אם סיפור, שיר או דו"ח משפטי, שנשאר נאמן לתוכן המקור ולמבנהו, אך בשפה אחרת. המתרגמת שהעבירה אותי את החוויה הזו בתרגומיה לעברית, ופעם אחר פעם, בעונג רב, היא נילי מירסקי. תרגומים נהדרים נוספים לעברית בעיני, הם של צבי ארד ל"איש קטן לאן" מאת הנס פאלאדה, ושל יעקב גוטשלק ל"טירת גריפסהולם" של קורט טוכולסקי.

6) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

שני הספרים האהובים עלי לא זכו למספיק הערכה, לדעתי, גם במדינות המוצא שלהם וגם בכך שלא תורגמו. את הראשון, "מרגוט", ספר השירה הראשון של דליה הרץ, אותו אני מנסה לתרגם מזה שנים ונושפת את אותו ה"אוף" היגע, של זו שמתקשה להאמין שישנן יצירות שראוי להשאירן בשפת המקור שלהן. קראתי לא מעט תרגומים לצרפתית של רוני סומק ושל ישראל אלירז האהובים עלי ביותר, ואפילו תרגום לא רע בכלל של עגנון, שלא מתקרבים לנעם, לסיפוק ולרוך שבמילותיהם בעברית. הספר שני נקרא Heures d'hiver (שעות חורף), מאת הסופרת והציירת הצרפתיה שהיגרה לשוויץ, מרגריט בורנא-פרובן (Marguerite Burnat-Provins). אני מתרגמת אותו בהווה ואפילו מתמוגגת לפרקים מן התוצאה, אף על-פי שמנגינת המקור שלו מנוגנת באוקטבה אחרת לחלוטין מזו של מנגינת התרגום.

***

רוני אפרת מתרגמת פרוזה, שירה ותוכן משפטי מצרפתית, אנגלית, עברית ואיטלקית, וכותבת מדריכים דו-לשוניים בהוצאת הספרים Larousse. היא מנהלת את קולקטיב IGLOÙ ליצירה בין תחומית, מלמדת באוניברסיטת INALCO בפריז, חוקרת שפה ותרבות דרך עבודות קול ופרפורמנס ודרך שיחות עם זרים.

בימים אלה רואה אור הספר "היום בתוך הבלגן" בתרגומה (תמיר//סנדיק).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

לואיז בת השלושים רוצה לראות את העולם, אך עבודתה אינה מאפשרת לה לצאת למסעות ארוכים הרחק מז'נבה בה היא חיה. לכן היא מחליטה להביא את העולם אליה: לואיז רושמת את הדירה הגדולה בה היא מתגוררת עם אחיה באתר שיתופי למטיילים, ומציעה להם להתארח בביתה ללא תשלום. יפה ההמצאה הזו של האתר השיתופי – באים מטיילים מרחוק ומקרוב, מתארחים, משוחחים אתך בשפה שלך ובשפות אחרות, וכשיעזבו ישוגרו אליך התודות על האירוח החינמי על גבי גלויות ידידותיות. אין ביטוי מוצלח מזה לכוחה ההרמוני של התקשורת הגלובלית.

אלא שמהר מאוד מוצאים את עצמם לואיז ושני אחיה דחוקים בדירה עם חמישה-עשר אורחים קרואים יותר ופחות, כשבחוץ סערת שלגים שכמוה לא נראתה מאז ימי המבול. ובשעה שחלונות ותריסים נעקרים ממקומם ואמצעי קיום חיוניים מפסיקים לפעול, מתגלים החיים בתיבת הנוח המודרנית הרבה פחות נוחים והרמוניים מכפי שמי מהם ציפה.

היום בתוך הבלגן הוא רומן עוקצני ומשעשע על חיים משותפים בתקופה שמנסה ליצור קשרים בין יחידים בכל דרך אפשרית:  אתרי מטיילים, טיסות מוזלות, אביזרים טכנולוגיים ואנגלית כשפה בינלאומית. בספר הביכורים שלו מעלה גיוס ריס שאלות בנוגע לתקשורת והיעדרה בעולם של ימינו ובנוגע למקום שממלא העבר בבניית ההווה.

גיום ריס, נולד ב-1984 בז'נבה וכיום הוא מלמד שם אנגלית והיסטוריה. היום בתוך הבלגן זיכה אותו בפרס ז'נבה לרומן הביכורים הטוב ביותר לשנת 2016.

מודעות פרסומת