שאלון המתרגמים: ניצה פלד על תרגום הספר "שעות הקטיפה" מאת אליסון ריצ'מן (פן הוצאה לאור וידיעות ספרים)

Posted on 7 במרץ 2017 של

1


1) לאחרונה ראה אור הספר "שעות הקטיפה" בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

זהו ספר שלישי של אליסון ריצ'מן בתרגומי, כך שאני מרגישה "בבית" עם שפתה ועם המקצב שלה. הכתיבה שלה קולחת ובהירה. מרכיב שדרש התייחסות מיוחדת הוא אמנות סינית עתיקה, אגרטלים מתקופות שושלות שונות של קיסרים ומאפייני הסגנון, הזיגוג והצבע שלהם שהיה לי חשוב להכיר כדי לדייק בתרגום.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

אתייחס לאלמנטים ייחודיים שאהבתי – סיפור הפנינים המלאכותיות ומה שהוא חולל לסחר הפנינים הטבעיות, סיפור חלקי הלבוש הנשי רב השכבות, והתמורות שחלו בו כסמל למעמדה של האישה – לאחדים מהפריטים קשה למצוא מקבילה עברית. וכמובן סיפורו האמיתי של הפורטרט – לאורך כל עבודתי הצצתי בתמונות שלו כדי לדייק בתיאור הצבעוניות וסגנון הציור.

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

אהבתי הגדולה נתונה לשפה העברית. עריכת העברית קסמה לי ואכן התחלתי כעורכת תרגום. עם הזמן הרגשתי שזה סטאז' מצוין למתרגמים ועברתי לתרגום עצמו – גיליתי את האתגר ואת הסיפוק וראיתי כי טוב.

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

רומן  רומנטי של הוצאת 'כנרת' בשם "ורד אחד אדום" (1999)… אני לא זוכרת ממנו כלום.

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

נדמה לי שהכי קשה לתרגום היה ספר בריטי שנון מאוד בשם "כנופיית מחשבה" של טיבור פישר שקיבלתי מ'ספרית מעריב' ממש לפני שנסגרה/ נמכרה והוא מעולם לא ראה אור. הספר כולו עסק בשעשועי לשון – לא רק משחקי מילים אלא משחקי אותיות – ומובן שהעברתו לעברית היתה קשה.

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עלייך במיוחד?

אני נמשכת במיוחד לשני ז'אנרים: שירה וספרות ילדים. בתחום תרגומי השירה למדתי רבות מאריה סתיו כאשר ניקדתי את תרגומיו לשירה קלאסית אירופית ואמריקנית שראו אור בין השאר בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'. בתחום ספרי הילדים זכורה לי מלפני שנים הוצאת 'אדם' עם תרגומי יהודה ומולי מלצר שהעברית שלהם היתה בימים ההם מרעננת ושונה (ספרי צפרדי וקרפד למשל) ומשכה את לבי כשקראתי אותם בתור אם צעירה ועוד לא חשבתי בכלל שאהיה מתרגמת.

7) מהם הספרים האהובים עלייך? ואילו ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

אני אוהבת מגוון רחב של ספרים – מבין הסופרים הנודעים בימינו אציין את הארוקי מורקמי, אהרן אפלפלד ודויד גרוסמן. בתחום הקלאסיקות הפחות מוכרות – לאחרונה יצא לי לתרגם ספרים נהדרים ל'נהר ספרים' – כמו "האיש שאהב איים" של ד"ה לורנס, "המלשין" של ג'וזף קונרד ו"המגפה הסמוקה" של ג'ק לונדון. ספר שירה שכבש את לבי בעוצמה בשנים האחרונות ואולי לא רבים מכירים: "צער גידול דלועים" של ערן בר-גיל.

***

 ניצה פלד עוסקת בתרגום ספרותי מאנגלית, בעריכה, בניקוד ובייעוץ לשוני לערוצי ילדים. פרסמה ספרי שירה: מילות יחס (1989) בהוצאת ספרית פועלים – זכה בפרס אקו"ם בעילום שם; מילים כמו סידן (1993) בהוצאת הקיבוץ המאוחד; נ נ נח בהוצאת אגודת הסופרים בשיתוף תמוז – זכה בפרס ע"ש טשרניחובסקי; הסכין של אמי (2015) בהוצאת פרדס. שיר ילדים פרי עטה זכה בתחרות שירה על הדרך לשנת 2012 בחסות עיריית תל אביב.  

בימים אלה רואה אור הספר "שעות הקטיפה" בתרגומה (פן הוצאה לאור וידיעות ספרים).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

"זה כמו הציור שלך, סבתא. היופי של הדיוקן גלוי לעין. אבל כשמכירים את הסיפור שמאחוריו… היופי מקבל תהודה עמוקה עוד יותר."

מקרה אמיתי של דירה פריזאית מפוארת, שננטשה בערב מלחמת העולם השנייה ונשארה נעולה במשך שבעים שנה, הצליח לעורר את כל החושים הספרותיים של סופרת רבי המכר אליסון ריצ'מן: כוחות הצבא הגרמני עומדים לכבוש את פריז. אישה צעירה נועלת את דלת דירתה המלאה באוצרות סבתה, מבלי לדעת אם תזכה לשוב אי-פעם.

מַרְתְ דֶה פְלוֹריאן היתה קורטיזנה שטיפחה אורח חיים עשיר באמנות וביופי, ודחקה הצידה כל זכר לילדותה הענייה בסמטאות האפלות של רובע מונמארטר. בזמן שאירופה ניצבת על סף מלחמה, היא חושפת בפני נכדתה סולאנז' בוֹז'ירוֹן-בֶּלדוֹ את שכיות החמדה שמאכלסות את דירתה, ודרכן את סודותיה הכמוסים ביותר. מבין האוצרות בולטים במיוחד שרשרת פנינים יפהפיה ודיוקן של מרת שצייר האמן האיטלקי ג'יובאני בולדני. סיפורה של מַרְתְ יוצא אט אט מן החושך לאור ומסייע לסולאנז' למצוא את דרכה שלה.

אליסון ריצ'מן היא סופרת מוכרת ומצליחה בארצות הברית וספריה היו שם לרבי-מכר. הרומנים שלה תורגמו עד כה לחמש-עשרה שפות והיא זכתה להכרה בארצה ובעולם. ספריה, שתורגמו לעברית, גן המכתבים ואהבה אבודה היו לרבי מכר גם בארץ.

מודעות פרסומת