סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" ממליצים על ספריהם של מארי-אנז' גיום והנרי דיוויד ת'ורו

Posted on 15 בדצמבר 2016 של

1


מיכאל כותב על "סוזן" מאת מארי-אנז' גיום (כנרת, מצרפתית: מיכל אסייג, איורים: פרנסואה רוקה)

השבוע ראה אור הספר היפה "לך-לך: חמישה מסעות גדולים מן התנ"ך" שבו ניר רצ'קובסקי מספר מחדש (בשילוב הרמוני של אגדות ומדרשים עם הסיפור המקראי) חלק מקורותיהם של אברהם אבינו, של אליעזר עבדו, של יוסף, של שנים עשר המרגלים ושל יונה הנביא.

הספר הזה, ביחד עם החלטתה של אורה לכתוב על "טיול" גרמו לי לחשוב על ספרי מסעות לילדים.

מה יש בהם, במסעות, שמרתקים אותם כל כך? חשבו על כל גיבורי הספרים לילדים שעוזבים את הבית ויוצאים לדרך: אצל לאה גולדברג אלה פלוטו, הכלבלב מקיבוץ מגידו ("את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד!") ומור החמור ("ציפורת קטנטונת שרה לו שיר: 'העולם הוא יפה, העולם הוא עשיר. מה יפים בו כל עיר, וכל גן וכל פרח.' ומורי יצא לדרך."); אצל מרים ילן שטקליס יוצא דני עם הדב קוץ, הכלב רוץ, החתול מוץ ואלישבע הבובה השבורה, כדי לפגוש את רופא הצעצועים ולתקן אותה; וישנם גם "גורה נמרה" מאת גור אילני, ספר שעליו כתבתי כאן בעבר, "ספר על גמדים, פטריות ומה עוד?" מאת אלונה פרנקל, ועוד רבים וטובים.

אני חושב (ולא מדובר בתיאוריה מרעישה) שלצד ההרפתקאות שבדרך, בספרי הילדים חשובה – אולי אפילו יותר – השיבה הביתה.

זה מעניק כל כך הרבה ביטחון, במיוחד בגילאים הצעירים מאוד, שבהם כל יציאה מן הבית יכולה להיחשב "מסע".

סוזן עומדת לעזוב את הכלב ספידי ולצאת למסע:

"אני רוצה להגיד לך משהו חשוב, סוד אמיתי.

בקרוב אטוס לבד במטוס, רחוק, רחוק מאוד, עד לקצה העולם."

והיא ממריאה, בציורי ענק נאיביים ויפהפיים בספר גדול-מן-הרגיל:

"היא טסה מעל המלונה של ספידי, מעל חצר בית הספר ומעל השוק. היא מרגישה צביטה בלב, נרגשת כמו ביום של מבחן."

סוזן טסה מעל איי יוון (שם היא רואה חתולים וכלבים שישנים יחד בשמש, כמה מוזר), מעל הקוטב הדרומי ("רק כמה אלפי פינגווינים שמתנודדים בחליפות ערב הדוקות מדי" באחד האיורים המקסימים ביותר בספר), מעל נהר מלא בוץ ("לגזעי העץ האלה, שנקראים תנינים, יש המון שיניים.") ומעל הסוואנה האפריקנית והקילימנג'רו לעת ערב ("סוזן לא יודעת מה לעשות בכל היופי הזה: השלג, הג'ירפות והשמש.", איזה משפט נהדר!).

אבל היא מתעייפת: "יותר מכל היא רוצה לראות עכשיו כלב שמכשכש בזנב."

וספידי? "בכל בוקר הוא חיכה לה על השביל, חיפש אותה בעננים, ואחר כך חזר לישון כמו כלב זקן ומסכן."

אז כמה זמן עבר מאז שסוזן יצאה? יום אחד או ימים רבים? לא ברור, אבל – זה הכי חשוב, ואלה המילים שחותמות את הספר-  "סוזן חזרה."

20161215_190227

אורה כותבת על טיולים, ספרותיים ואחרים

לא חלפה יממה מפרסומו של הטור בשבוע שעבר, ואב ובנו נהרגו בטיול בית ספר. למי שלא זוכר, כתבתי כאן שאין צורך להמית ילדים על פס הייצור של בית חרושת לשוקולד (רואלד דאל – "צ'ארלי בממלכת השוקולד") משום שהחיים עצמם ממילא מזמנים לילדים אירועים  קשים. ובניגוד לשמחה לאיד אצל רואלד דאל, אני בטוחה שילדי הכיתה, שהיו עדים לתאונה האיומה, חוו בהלה גדולה ועצב.

האירוע הזה גם העלה על סדר היום את אופיים של טיולי בית הספר. האין טיולי בית הספר הפכו לטיולים מסוכנים? לטיולי אקסטרים ממש? התשובה, לדעתי, היא כן. טיולי בית הספר הולכים ונעשים מסוכנים יותר ויותר. נס הוא שרוב המטיילים חוזרים הביתה בשלום. אעז ואומר שהפיכתם של טיולי בית הספר לטיולי אקסטרים היא פן אחד של תהליכים בחברה הישראלית המאדירים כוח והמעדיפים הישגים גופניים  על פני השגים אינטלקטואליים. ואולי כמו ששכחנו דברים רבים אחרים שכחנו גם איך מטיילים?

כדאי אולי לחזור לספרו של הנרי דיוויד ת'ורו  (1817-1862) "ברגל –אומנות הטיול הרגלי" (אסטרולוג, תרגום – בן  ציון הרמן. הספר יצא  לפני 10 שנים גם בהוצאת כרמל בתרגום סיגל אדלר ונקרא "טיול", והאמת היא שגם ת'ורו עצמו הוציא כמה גרסאות שונות לספר הזה). ב"אומנות הטיול הרגלי" מתכוון ת'ורו לטיולים בטבע, השונים מטיולים בעיר, כמו "שוטטות" של ולטר בנימין.

ההליכה בטבע, ביער, של ת'ורו היא חלק מאורח חיים הדוגל ב"פשטות" ובחיים הרמוניים עם הטבע, והטיול הוא חלק ממשנה פילוסופית שלמה.

"שקיעה יוצאת דופן היתה לנו ערב אחד בנובמבר האחרון. טיילתי לי באחו שהוא מקום נביעתו של פלג קטן, כשהשמש – ממש לפני שקיעתה, לאחר יום קר ואפור – הגיעה לבסוף לשכבה בהירה ולא מעוננת באופק, ואור בוקר (כך…) רך ובהיר ביותר נפל על העשב היבש ועל גזעי העצים באופק שכנגד ועל עלי שיחי האלון שעל צלע הגבעה, בעוד צללינו נמתחים על פני האחו מזרחה, כאילו היינו החלקיקים היחידים שנקלעו אל בין קרניה. דקה לפני כן לא יכולנו לצייר בדימיוננו אור שכזה, וגם האוויר היה כה חמים ושלו שלא חסר דבר  כדי שהאחו יהפוך למ"טיול…"  (הציטוט לקוח מ"טיול").

האם ניתן לראות את יפי הטבע, את פלא השקיעה המרהיבה למשל, כשאתה נאחז בחוזקה במסמרי ברזל הנעוצים בסלע, וחייך תלויים לך מנגד, במלוא מובן המילה?

20161215_151606

 

***

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.

דוא"ל: milta.books@gmail.com

פייסבוק: facebook.com/miltabooks

 

מודעות פרסומת