סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" ממליצים על ספריהן של אגתה כריסטי ודליה רביקוביץ

Posted on 29 בספטמבר 2016 של

4


מיכאל כותב על "הפרשה המסתורית בסטיילס" מאת אגתה כריסטי (עם עובד, מאנגלית: מיכל אלפון)

אולי זה לא כל כך ראוי להתחיל את השנה החדשה עם פרשת רצח, אבל כל כך שמחתי כשהספר ראה אור! זהו הספר הראשון שבו מופיעה דמותו של הרקול פוארו, אחד משני הבלשים הספרותיים האהובים עליי (השני, כמה לא מקורי מצדי, הוא שרלוק הולמס).

אגתה כריטסי הייתה במשך שנים "גילטי פלז'ר" שלי. תענוג כרוך ברגשות אשם, כמו לאכול חפיסת שוקולד שלמה. את רוב הספרים שלה קראתי יותר מפעם אחת, בעברית ובאנגלית. בעוונותיי, אפילו הזמנתי ברשת תסכיתי רדיו של ספריה של הבי-בי-סי, שמתנגנים במכונית בנסיעות ארוכות.

אז למה "הייתה גילטי פלז'ר", בלשון עבר? פשוט, כי ההנאה שלי מהספרים כבר לא מלווה ברגשי אשמה. בכלל, זו גישה בריאה בעיניי: אם אתם נהנים מספר, לא חשוב איזה, אל תרגיש אשמים.

אגתה כריסטי נחשבה, ואולי עדיין נחשבת בחוגים מסוימים, לסופרת בינונית ומטה, כזו שהעניין היחיד בספריה הוא זהותו של הפושע (רוצח, בדרך כלל). מלבד שאלה זו, טענו מבקרים, אין בספריה ערך ספרותי של ממש. אבל זה לא נכון בעיניי; מעבר לגאונות של העלילות ("עשרה כושים קטנים", למשל", או "מוות על הנילוס", וגם "הרצח של רוג'ר אקרויד", שהכה גלים כשראה אור), כריסטי היא כותבת שנונה ומלאת הומור (הנה לכם נושא לתזה), והדמויות שלה, בניגוד לדעה הרווחת, בפירוש אינן שטוחות. בהקשר זה כדאי מאוד לקרוא את אחרית הדבר המעניינת של דרור משעני, שמוצא רבדים עמוקים ביצירתה של כריסטי (ושגם מגיע למסקנות מרחיקות לכת בנוגע לרומן הזה, שאיתן אני ממש לא מסכים).

מה קורה בספר הזה, הבריטי כל כך? אי אפשר באמת לגלות, כי מדובר בתעלומה. רק נספר שתמצאו כאן עיר-שדה, אחוזה גדולה, משפחה מכובדת, משרתות לבושות סינר וכיפה לבנים, אח בוערת, אינספור ספלי תה, משחקי טניס על הדשא, גבירה זקנה, מוות פתאומי, חשד מכרסם, ספל שבור, כתם קפה, פונדק כפרי, מנעול פרוץ, קרעי נייר שעליו כתובת מילים סתומות – ומעל הכל, הרקול פוארו, הבלש הבלגי (לא צרפתי, כפי שכולם טועים לחשוב) הנמוך, בעל ראש הביצה והשפם אדיר-המימדים, היחיד מסוגו בלונדון בפרט ובאנגליה כולה.

הימים מתקצרים והערבים כבר קרירים.

הכינו לכם כוס תה רותח והפעילו את "התאים האפורים הקטנים".

נ"ב – תשואות לדורית שרפשטיין, מעצבת העטיפה: דימוי יחיד של בקבוק רעל, שאפילו הוא חלקי בלבד, כאילו כדי לומר לנו שלא את הכל אנחנו יכולים לדעת מן ההתחלה. אל עומק הבקבוק, אל הטיפות האחרונות של הרעל, נצטרך להגיע בכוחות עצמנו.

20160929_182559-1

אורה כותבת על ספינות וסירות נייר, על הכמיהה למסעות אל מקומות רחוקים ועל דליה רביקוביץ – משוררת אהובה ומושא הזדהות.

מי שרכש (או קיבל) מתנה מ"מילתא" מכיר את סירת הנייר הקטנה המקשטת את  האריזה. כששואלים אותנו למה סירת נייר, אנחנו עונים לפעמים שהסירה היא כדי "לשוט על כנפי הדמיון" או "לשוט בין דפי הספר", משהו כזה קצת בנאלי ומתייפייף. אבל האמת היא שחוץ מזה שזה האוריגמי היחיד שאני יודעת לעשות, יש לי פטיש לסירות וספינות, אני אוהבת את הים, נמשכת למוזיאונים ימיים ויש בי תשוקה למסעות. יחסי אל הים ואל הסירות הוא אמביוולנטי (ולא כאן המקום להרחיב למה) אבל ללא ספק התשוקה אליהם מנצחת.
בגיל שבע עשרה התוודעתי לשירתה של דליה רביקוביץ, ומיד הרגשתי הזדהות מוחלטת. היא כותבת עלי, ובשבילי.
הנה מהשיר "תרצה והעולם הגדול" מתוך "חורף קשה", שיצא לראשונה  בשנת 1964 והודפס, שימו לב, בבית ספר תיכון למקצועות הדפוס תל אביב…

"קח אותי אל ירכתי צפון,
קח אותי אל האוקינוס האטלנטי,
הנח אותי בין אנשים אחרים,
שלא פגשתי כמותם עד הנה,
שם אוכל מאפה תותים מיער
ואדהר ברכבת בסקנדינביה.

קח אותי אל האוקינוס השקט,
הבא אותי בין הדגים החומים,
בין דולפינים, כרמיש ואילתית,
בין שלדגים נרדמים על התורן,
אני בכלל לא אתפלא
כאשר תביא אותי אל האטלנטי…"

בסוף ימיה היא כותבת את "מים רבים" שפורסם לאחר מותה ומתכתב עם שירה של לאה גולדברג "קולומבוס 1957":

"אוניה
צפה בלי עוגן.
יש לה מפרש
אבל בים אין רוח.
הים מתרחב
הוא נשפך לאוקינוס.
מאופק עד אופק
אין צל

האוניה לא תגיע לשום מקום.
האוניה הזאת
היא דליה מריה
היא תטבע היום.
היא טובעת היום."

דליה רביקוביץ כתבה מעט מאד לילדים. אבל הנה "על זנבה של ארנבת" (הוצאת עם עובד, איורים – נהדרים – של שמרית אלקנתי). מפתיע בתמימותו הלא-פולטיקלי–קורקטית ובעליצות שבו, המנוגדת כל כך ל"שירת המבוגרים" שלה:

"אני בן חמש וחצי עכשיו
ונסעתי באוטו וגם ברכבת
אבל מעולם לא יכולתי לרכב
פשוט על זנבה של ארנבת

אומרים שיש בעולם עגלת צב
(אולי זה מין צב הרתום למרכבת)
ואפשר גם לרכב לדולפין על הגב
והוא יהיה לך לעבד
וישוט בשבילך ליון וספרד
ויחתור בזנבו כמו סכין מסתובבת
וידייק ויגיע תמיד למחרת –
אך יותר טוב לרכב על זנבה של ארנבת.

ואפשר גם לשוט בספינת מפרשים
ואם רוח עזה תהיה נושבת
נגיע בערב לנמל קפריסין –
אך יותר טוב לרכב על זנבה של ארנבת…

פעם אטוס לצרפת במטוס
ומשם לנורבגיה אסע ברכבת
ואגיע עד ארץ האסקימוס
ואחזור על זנבה של ארנבת."

20160929_195603

***

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.

דוא"ל: milta.books@gmail.com

פייסבוק: facebook.com/miltabooks

Advertisements