ראיון עם נועה שקרג'י – משוררת, חוקרת ספרות וחברת הועדה האמנותית של פסטיבל השירה "מטר על מטר"

Posted on 12 בספטמבר 2016 של

1


היי נועה, בשבוע הבא יפתח פסטיבל "מטר על מטר" התשיעי שאת אחת ממארגניו. קודם כל – מה יהיה השנה בפסטיבל

מטר על מטר משלב בין שתי שאיפות אמנותיות שקיימות בעצם כמעט תמיד: הרצון להיות חלק ממסורת (או להיות המסורת), לצד הרצון להתחדש ולקום ממה שכבר קיים ונעשה. לכן, גם השנה הפורמט של הפסטיבל נשאר די קבוע: אירועי שירה שמתקיימים במשך שלושה ימים בין 17:00-23:30, כשמשעה לשעה ההתפרעות גדלה- החל בפאנלים (השנה, למשל: מפגש מתרגמים מערבית, ושיחה על הקשר בין רדיו ושירה), עבור באירועי הקריאה של 18:30 ושל 20:00 וכלה ב'שירה בירה' אירועי השירה בברים בשעה 22:00.

הפסטיבל הוא ה'כאן והעכשיו', כלומר, הוא חוגג קודם כל את מה שנעשה כעת בעולם השירה: ספרים חדשים, מיזמי עריכה, נושאים ומגמות שרלוונטיים לדעתנו דווקא עתה. לרוב אנחנו מעדיפים את המופע החי של המשורר/ת שקורא/ת משירתו/ה על מחוות ודיבור על.  את הפסטיבל אנחנו אוצרים למעשה לאורך כל השנה; אנחנו מקפידים לקרוא את רוב רובם של ספרי השירה שיוצאים לאור (גלעד הוא החמוּר מבנינו  בהיותו אנתולוגיסט), מתוכם אנחנו בוררים את הספרים המשמעותיים ביותר בעינינו. למטר על מטר מוזמנים כ-50 משוררים, ובישראל יוצאים כ-300 ספרי שירה בשנה (רק מקור, ללא תרגום, אנתולוגיות וכו'), כך שהמקום צר מלהכיל ובכל זאת הוא מכיל הרבה מאוד.

השנה בחרנו לעשות כמה דברים מיוחדים שלא היו בעבר:

הראשון הוא מפגש ה'דייט שירה', מפגשי אחד על אחד עם משוררים אהובים שיזמה רותם עטר שהצטרפה השנה לוועדת הפסטיבל. שיחה פתוחה של כל אדם עם אחד מהמשוררים שבחרנו למשך רבע שעה. בשיחה הזו אפשר לשאול כל שאלה, לבקש מהמשורר/ת לקרוא שיר, או לבקש חוות דעת על שיר שכתבת. השנה זכינו לארח את דורית ויסמן, אפרת מישורי, רבקה מרים, רוני סומק, אילן שיינפלד. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.

השני הוא מופע הסיום: במשך שנים היינו מארחים במופע הסיום מוזיקאי / להקה, אבל בשנה הקודמת החלטנו לשנות כיוון ולהשקיע את הבמה והסכום הגדול יותר במשורר- בשנה שעברה אירחנו את מאיר ויזלטיר לקריאה של שעה והשנה יתארח חיים גורי. אני חושבת ששני האירועים האלה ובכלל הקונספט מבטאים את הניסיון שלנו לגשת לדבר עצמו- אל השירה, בלי תירוצים ומסיחים.

אנחנו נרגשים גם לקראת פאנל המתרגמים מערבית שהגה וינחה שי דותן, בהשתתפות יותם בנשלום, עידן בריר ועמרי לבנת. למרות שירושלים היא דו-תלת ורב קיומית, למשוררים הערבים קשה להצטרף ולהופיע בפסטיבל ירושלמי, אז כל התקרבות (או נסיון התקרבות) כזה, בטח בשדה השפה, משמח אותנו.

בחרתם לדחות את פרסום הפסטיבל עד לשבוע לפני שהוא מתקיים. למה?

משתי סיבות. הראשונה היא התחושה שבתוך המציאות ההיפר תקשורתית שסביבנו, יש הרבה עיסוק במה שמסביב לשיר- המשורר/ת, סיפור חייו / חייה, מצבו/ה הסוציו-אקונומי, ארץ המוצא וכו'. אנחנו מרגישים שהעיסוק הזה לא משרת את המשורר וודאי לא את שירתו, להפך.

תהליך זה מגיע לשיאו במדיה המסורתית, בעיתונות, ובטלוויזיה, אבל הוא מתחיל ומקבל את כוחו מהרשתות החברתיות, ובארץ בעיקר מהפייסבוק. לכבוד פתיחת שנת הלימודים אני רוצה להמשיל את פרסום השיר בפייסבוק לילד שהולך עם ההורים לגן. כשזה היום הראשון זה בסדר, כשזה הגן זה בסדר, אבל כשילד הולך כל יום עם הוריו לכל מקום, זה נהיה קצת מאיים: וזה הצד היותר מעורר חשד שפייסבוק מביא איתו (לצד הרבה צדדים טובים). הטקסט מגיע עם ההורים לכל מקום, וכך הוא יותר מאיים, פחות פתוח לפרשנות ופחות חופשי.

הסיבה השניה היא התשישות שנוצרת מהעיסוק בתוכניה ברשת, אנחנו מרגישים שיש גודש רב של שירים, מידע, אירועים, כתבות וקשה להכיל את כל זה- קשה להקשיב בלי סוף, ולכן בעצם אין תועלת בפרסום של התוכנית כולה. אם בפוליטיקה נראה לאנשים שלסמן 'משתתף' בהפגנה זה כבר כמו להגיע, אז גם בתרבות, עודף המידע והאירועים גורם לנו לרצות להתנער מהעומס באמצעות השתתפות וירטואלית. רצינו לא לעייף את הקהל מראש, אלא לעורר סקרנות ועניין: לא להיות בידוע ובצפוי, אלא בזכות שלנו כאמנים וכמאזינים להפתיע ולהיות מופתעים.

צילום: שרל'ה גור לביא

צילום: שרל'ה גור לביא

מה את חושבת על מצב השירה בארץ? אופטימית? פסימית?

יכול להיות יותר טוב (יש תשבוחות), יכול להיות יותר רע (יש תלונות). אנחנו בסה"כ במקום טוב באמצע 🙂 שירה היא לא ההיצע ולא הביקוש, לכן אולי אין לה 'מצב'; היא כישוף ממזרי של יופי שכשהוא בנמצא זה חסד.

במסגרת התואר האקדמי שלך את חוקרת את מאפייני השירה הישראלית בעידן האינטרנט. אני מניח שלא תוכלי לפרוש בפנינו את כל התזה שלך, אבל אולי תוכלי לספר על מאפיין מסוים וחשוב לדעתך, או לחילופין – איזושהי אנקדוטה שלמדת במהלך המחקר?

זה באמת נושא גדול מאוד לשאלה קטנה, אבל אנקדוטה קטנה אפשר: בשביל לכתוב את התזה פתחתי דף פייסבוק בשם 'פועמה' שפעל במשך שנתיים (2014-2012). הדף עבד במתכונת קבועה: אנשים הוזמנו לשלוח שירים שלא פורסמו אף פעם בעבר; אני לא סיננתי, וכל השירים שנשלחו אלי פורסמו, כל יום שיר במשך חמישה ימים בשבוע. לכל שיר היו 48 שעות תגובה. השיר שזכה לכמות התגובות הגדולה ביותר (חיוביות ושליליות), עלה שוב במוצ"ש, כשיר הזוכה בליווי ביקורת שלי.

עד אז האמנתי שיש באמת קהל קטן לשירה, אבל אז גיליתי תפוצה של 40,000 קוראים שבועיים, 5-6 שירים שנשלחו כל היום (ועד היום נשלחים שירים לדף) והתבדתי. יש קהל גדול של קוראי וכותבי שירה, בטח ברשת ובטח בזכותה.

ועוד משהו, יצא לי לכתוב במסגרת הדף כ-100 ביקורות על 100 שירים. כתבתי לפי אמונתי וטעמי וגיליתי איזו משימה קשה וכפויית טובה זו, ובייחוד ברשת. אם פעם הביקורת הייתה מחויבת לטקסט, היום תחושתי היא שברוב המקרים הביקורת מחוייבת לכותב שעשה מאמץ גדול והוציא יצירה תחת ידיו. מאחר והחברה ממילא לא מתגמלת אותו על כך, יוצא שמי שעוד יכול לתגמל (ולכן מרגיש מחויב לכך) הם כותבי הרצנזיות. זה לא אומר אגב שכל הביקורות הן חיוביות, ממש לא, אבל הרבה ביקורות מושתתות על העצמה של הטקסט או הכותב ולא על ניתוח מעמיק של הטקסט. יתרה מכך, הדעה הרווחת היום היא שביקורת כותבים רק כשיש משהו טוב לומר (ביחס ליצירה) כמעט ואין יכולת להגיד משהו טוב (בעצם הדיון הספרותי) שאינו מחמיא ליצירה, זה שינוי מטלטל ועמוק שמעסיק אותי הרבה.

ולסיום – תוכלי להמליץ על ספרים (שירה או פרוזה) שכדאי לקרוא ולהכיר?

לכבוד פסטיבל מספר 9, הנה 9 המלצות של חברי הועדה האמנותית של הפסטיבל:

ההמלצות של שי דותן:

כיפה אדומה-רק תני ללו אויב / רחל פרץ

מזרח ירח / שלומי חתוכה

אסופה משיריו של המשורר העראקי פאדל אל-עזאווי בתרגומו של עידן בריר (האסופה צפויה לצאת בהמשך השנה)

ההמלצות של גלעד מאירי:

תקנות שכנגד / יהודה ויזן

קיתונות וקבין / סער יכין

עד התוהו הבא- סטנדאפ על פי תהום / הדרה לוין ארדי

ההמלצות של רותם עטר:

מכתבים למורה / פאולו פריירה

מעין אוטוביוגרפיה / פרננדו פסואה

כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות / אמירה הס

ואחד לשנה הבאה (ההמלצות שלי)

דלת אדומה / ישראל אלירז

בגלל טעות אנוש / ענת זכריה

ספר העדר / יצחק לאור

חברי הועדה האמנותית מימין לשמאל: נועה שקרג'י, רותם עטר, שי דותן וגלעד מאירי

חברי הועדה האמנותית מימין לשמאל: נועה שקרג'י, רותם עטר, שי דותן וגלעד מאירי

 

***

 

נועה שקרג'י היא משוררת, חוקרת ספרות וחברת הועדה האמנותית של פסטיבל "מטר על מטר" – פסטיבל השירה של ירושלים. 

לעמוד הבית של פסטיבל "מטר על מטר" לחצו כאן

עוד על הפסטיבל:

מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה, יתקיים השנה בפעם התשיעית ברציפות. הפסטיבל נוסד בעקבות האמונה כי לשירה מנגנון גואל של שלום ושיתוף המתאים למרחב הישראלי והגלובלי הצפוף: מעט המכיל את המרובה. מאז כבר כמעט עשור, אנו מקפידים לחגוג את השירה, צורה מופלאה של שיחה בין תרבויות, סגנונות, שפות, מגזרים ובין עדות. 

הפסטיבל יתקיים בימים ג'-ה',  20.9.16 – 22.9.16, במרכז העיר ירושלים, ויתפרש בחמישה מוקדים: אולם ליאו מודל (ז'ראר בכר), בית אבי חי, בית האמנים, קפה נוקטורנו ובסרביה. הכניסה לכל האירועים חופשית.

הפסטיבל כולל 14 מופעי קריאת שירה ומוסיקה במשך שלושה ימים. מוזמנים 54 משוררים ומתרגמים ותשעה הרכבים מוסיקליים. לחלק מהמופעים יש נושא, בחלקם הנושא חופשי.

אנו מזמינים אתכם כבר עתה להזמין מקום לאירועים שהמקום בהם מוגבל השנה:

  • מופע הפתיחה, 20.9.16 בשעה 20:00 באולם ליאו מודל

  • סדנת כתיבה לילדים (גילאים 13-10) עם שירה גפן, 21.9.16 בשעה 17:00 בבית אביחי

  • דייט שירה פגישות אישיות עם המשוררים דורית ויסמן, אפרת מישורי, רבקה מרים, רוני סומק, בני שבילי ואילן שיינפלד (ניתן לקבוע עד 3 פגישות), 22.9.16 בשעה 18:30 בבית הקפה נוקטורנו.

  • מופע הסיום בו יקרא חיים גורי, 22.9.16, בשעה 21:45, באולם ליאו מודל.

ניתן להזמין מקום במייל poetryplace1@gmail.com ובטלפון 02-6524601

13653105_1168967956506677_7889425571613439071_o

 

*) צילום תמונת שער: יוסי שוויג

 

Advertisements
Posted in: ראיונות