ביקורת: על הספר "בית יעקוביאן" מאת עלאא אל-אסוואני (הוצאת טובי)

Posted on 17 במאי 2016 של

2


כבר לא מעט שנים שאני מתעניין ועוסק תחום הספרות, ועד היום הצלחתי להימנע מלקרוא בזמן אמת ספרים שיש סביבם באזז תקשורתי או ספרותי מסוים. למה בכלל ניסיתי להימנע מכך? אין לי מושג – אבל ניסיתי והצלחתי. עד שבא הבאזז סביב "בית יעקוביאן", לחץ לי על בלוטות הסקרנות וגרם לי להתחיל לקרוא בו.

למי שלא שמע או קרא על הספר, אספר רק שמחברו, הסופר המצרי עלאא אל-אסוואני, לא הסכים לפרסמו בעברית על אף נסיונותיהם של מו"לים, עורכים ומתרגמים רבים לשכנע אותו לעשות זאת (הספר זכה להצלחה גדולה בעולם ולכן היה בו עניין). בעבר אפילו הופץ תרגום פיראטי של הספר ללא אישורו של המחבר. והנה, ע"י טריק מעניין בפני עצמו, הספר יצא כעת בעברית באמצעות צד שלישי – הוצאת טובי האמריקאית שגם לה יש סיפור מעניין (בעיקר לאחר התמזגותה עם הוצאות קורן ומגיד), אך לא אוכל להרחיב עליו כאן. נאמר רק שהוצאת טובי, למרות שיש לה קשר ישראלי, היא לא הוצאה ישראלית ולכן יכולה לתפקד כצד שלישי בעסקה אל מול הסופר המצרי. וכך העריכה, ההפצה, התרגום, ההדפסה ושאר הדברים הכרוכים בהוצאה לאור של ספר היו באחריותה של הוצאת כנרת זמורה-ביתן (המחמאות הן לתמי צ'פניק שעמדה בראש הפרוייקט הזה), אך הקרדיט הולך להוצאת טובי והיא גם רשומה על הכריכה.

כשהתפרסם הסיפור סביב הוצאתו לאור של "בית יעקוביאן", נתקלתי בלא מעט תשבחות על הספר מחברי פייסבוק חובבי ספרות, שהספיקו לקרוא אותו כבר באנגלית או בצרפתית וסיפרו על החשיבות שלו ועל האומץ של הסופר. העניין סביב הספר לא נשאר רק בין חברי הפייסבוק הספרותיים שלי, ומהר מאוד זינק הספר לראש רשימת רבי המכר וממשיך לשהות בה גם בזמן כתיבת שורות אלה.

6913399010001009801533no

ועכשיו הגיע הזמן שאתייחס לספר עצמו. "בית יעקוביאן" מספר במקביל סיפור של כמה דמויות – כולן קשורות בדרך זו או אחרת לבניין אירופאי במרכז קהיר בשם בית יעקוביאן, שבאגפים שונים שלו גרים אנשים בני מעמדות שונים, החל מצמרת הממשל, דרך סוחרים עשירים ועד העניים שגרים בחדרונים קטנים על גג הבניין. הבחירה לספר את הסיפור באופן הזה גורמת לשעמום מסוים בתחילת הקריאה, מכיוון שבכל כמה עמודים עוברים לדמות אחרת (שלאו דווקא קשורה ישירות בשלב הראשונית לקודמתה) והעלילה המתפרשת יכולה להשאיר את הקורא קצת באוויר; במיוחד כשהקורא, שהוא במקרה הזה אני, סוחב איתו טראומת קריאה מהספר "החיים הוראות שימוש" של ז'ורז' פרק, שמתאר גם הוא בניין אחד ובו עשרות דמויות.

אבל לשמחתי, אל-אסוואני הוא לא פרק, והוא דווקא כן מתכוון לספר סיפור שמתגבש לכדי עלילה כלשהי. אחרי סבב מסוים בין הדמויות (שיש מספר סופי מהן, תודה לאל), הוא חוזר אליהן שוב, וכל אחת מתקדמת בסיפורה – כשלא פעם הן נפגשות ומתקשרות ביניהן. מתוארות למשל דמויות כמו סוחר עשיר, הולל וזקן ששייך לאליטה הישנה (לפני נאצר) ומתמודד עם זקנתו, חיבתו לנשים צעירות ודרישות הירושה של אחותו; איש צעיר ושקדן ממעמד נמוך שחולם להיות שוטר, אך כיוון שלא נולד למעמד הנכון, הוא נדחה, מפתח תסכול ולבסוף הופך להיות איסלאמיסט; הומוסקסואל שמנהל קשר מיני ופטרוני עם חייל לשעבר הנשוי לאישה ואב לילד; סוחר סמים מקומי שנכנס לפוליטיקה ע"י תשלומי שוחד מכובדים; אישה צעירה שצריכה להחליט בין חופש מיני והזכות שלה על גופה, לבין הצורך לעזור בפרנסת המשפחה ועוד.

1280px-Alaa_Al_Aswany

עלאא אל-אסוואני בכיכר תחריר. צילום: ליליאן ואג'די

הבאזז שבגללו הגעתי לקרוא את הספר גרם לי, באופן כמעט ידוע מראש, לאכזבה מסוימת במהלך הקריאה. קשה להם לספרים לעמוד בציפיות גדולות שנוצרות סביבם, וכך גם במקרה של "בית יעקוביאן". לאורך הקריאה שאלתי את עצמי לא מעט פעמים למה בעצם הפכו את הספר הזה לכל כך חשוב, גדול ומשמעותי? ואפילו מבחינה מסחרית – מדוע הוא זכה לכל כך הרבה מכירות בעולם (ועכשיו גם בארץ)? לא מדובר בספר רע – הוא כתוב בצורה קולחת בסך הכל, מביא סיפורים מעניינים על תרבות ואנשים שרוב העולם המערבי פחות מכיר, ומבקר את השלטון במצרים (בזמן בו מתרחשת העלילה שולט חוסני מובארק) ובאמצעותו גם את בעלי השררה המושחתים וחסרי ההגינות בעולם כולו. אבל מצד שני, הספר הזה גם לא הרשים אותי באופן מיוחד. הוא לא היה חזק וסוחף, וגם מבחינה ספרותית – לא נראו בו דברים יוצאי דופן.

אפילו ביחס לחלקים המעניינים יותר מבחינתי בספר – ההיכרות עם התרבות, האנשים והחיים במצרים – היו לי תחושות אמביוולנטיות; ליתר דיוק, לא יכולתי להימנע מתחושת המבט הקולוניאליסטי/אוריינטלי בהסתכלות על אותם מצריים, עם המנהגים ה"אסליים" שלהם שגורמים לנו להיות מוקסמים מחד ולהירתע מאידך. האם קריאה בספר באמת מקנה לי הצצה לאורח החיים המצרי, לדרך בה המצרים מדברים ולטיפוסים השונים החיים בה? כנראה שלא, אבל האשליה המסוימת הזו היוותה את מקור ההנאה העיקרי שלי במהלך הקריאה – תחושת היכרות עם החברה המצרית והאקלים התרבותי שלה.

כך שלטעמי, אפוא, "בית יעקוביאן" הוא לא יצירת מופת ואין הצדקה מיוחדת לבאזז סביבו. עם זאת, הוא ספר מעניין וכדאי לקרוא אותו, בעיקר כדי להבין ולחוש קצת את הכוחות השונים הפועלים במצרים (אפילו אם ספרות היא לא מסמך מהימן המעיד על משהו מלבד נקודת מבטו של הסופר).

_______________________

בית יעקוביאן, עלאא אל-אסוואני. מערבית: ברוריה הורביץ. הוצאת טובי. 240 עמ'.

 

 

Advertisements