השאלון עם המשוררת סבינה מסג

Posted on 5 בנובמבר 2015 של

3


1) מהו הספר האהוב עליך?

שירי רחל. זהו ספר שאיננו נגמר בעיקר מכיוון שאני חיה במקומות עליהם כתבה. אם זו הכנרת או החצר ברחוב הנביאים 64 בירושלים. אין כמו להוציא את  הספר הלבן מן הגומחה ליד קיברה על הקרק, להביט בכנרת ולפתוח איפה שבא. תמיד יהיה משהו טוב ונוגע ובעיקר פשוט. אני אוהבת שירה מינימליסטית.  ועוד משהו, שנים קראתי את שירי רחל מתוך הרגשה שלאהוב אותה זה טעם גרוע, שזה לא חזק ומודרני, עד שבא פרופ' דן מירון בספרו "אמהות מייסדות, אחיות חורגות" ואישר לנו שרחל משוררת טובה ומותר לאהוב אותה. מאז כל קריאה ברחל מעוררת בי  בבת אחת את תחושה האשמה והאהבה האינטימית,  האף-על-פי-כן ולמרות מה שתגידו, לבין  ההשתתפות  באהבה  החוקית למשוררת כמעט לאומית.

שירת רחל



2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

כשהייתי ילדה בחושה בגבעת עליה, אבי, אדם מר שירד מנכסיו, אבל יודע שפות, רצה ללמד אותי צרפתית כדי שאצליח יותר ממנו בעולם  הגדול. אני כמובן לא רציתי.  מי רצה אז שפות גלותיות! כולנו רצינו להיות צברים.

אבל הוא הביא עותק גדול ומאוייר נפלא של רובינזון קרוזו…  הסכמתי לקרוא  בו אבל לא למדתי צרפתית  אלא שיש איים פראיים ואפשר להגיע אל אחד מהם ולהתחיל את העולם מבראשית!

היום בשבתי מתחת לעץ אלון בחצר בגליל, אני יודעת ש"רובינזון קרוזו"  הביא אותי לכאן.

robinson-crusoe

3) מה הספר האחרון שקראת?

ספר שירים של המשורר הנורבגי פול הלגה האוגן "משוכות אבן".  זה מסוג הספרים שאני מחפשת, ספרים העוסקים בסביבה הטבעית. במקרה זה זו לא חכמה כל כך גדולה כי זה שיחזור של תקופת הילדות… והילדות הרי כולה טבע. גם משוררים שגדלו בתל אביב זוכרים את העיר כמרחב טבעי מרהיב של שקמים, מגרשים ריקים בין בית לבית, עצי גוייאבה  ופלומריה… וחופים ארוכים…עד….. בת ים.

4) איזה ספר גרם לך לתהות 'על מה המהומה'?

"אחוזת דג'ני". לא אהבתי את הגסות שחיללה את זכרונות ילדותי  ביפו.

200px-Dajani1

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

לזה אין סוף. יש ספרים נפלאים בעיקר בתחום השירה ואין מספיק זמן לקרוא אותם בתדר של שירה.

חוץ מזה לפעמים אני מצרה על שאלתרמן לא קיבל פרס נובל.

מבחינת מעוף שירי אלתרמן הוא הגדול מכלם ובעל אופי קוסמופוליטי.

745821956

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

המשורר האהוב עלי ביותר הוא אברהם שלונסקי. לא מקובל כל כך בין בני דורי. אני אוהבת את עיסוקו בשפה דבר שהוא לדעתי עיקר השירה, את השירים המהוקצעים וחתוכים חד. בעיקר קרובים לליבי שירי הנעורים שלו, הלא הם שירי העמל שנכתבו  בקבוץ עין חרוד.  אני עדיין מאוכזבת ממנו על כך שלא נשאר בקבוץ. אבל כל טקסט שלו שמגיע לידי מדבר עדיין אל ליבי.

7) ספר שנתן לך השראה?

ספרי השירה של רחל ושלונסקי וגם רוברט פרוסט האמריקאי נתנו לי את ההשראה לחיות בגליל. הייתי ילדה ביפו, יושבת במערה שלי במצוק הכורכר בחוף גבעת עליה ופתאום אני קוראת שורה כמו:

"נחדש לכתנו אל העין"

ומיד מתחילה המשיכה אל המעיין ההוא  שעצם ההליכה אליו היא התחדשות והיא יחד, לעומת האפרוריות המהוהה של החיים ביפו.

41639
8) ספר עיון מומלץ?

המקראה של "מכון השל ליצירת מנהיגות סביבתית". ערך אותה ג'רמי ברנשטיין והיא כוללת תקצירים או פרקים נבחרים מן הפירסומים החשובים בתחום התאוריה של הקיימות. בימינו אנו חייבים להתמצא בתחום זה ובאין די זמן לקרוא הכל כמה טוב לקבל מושג מה קורה בחשיבה על החינוך מאז המשבר האקולוגי ומה בתחום הפילוסופיה ושאר תחומי המחקר.

synduimages.synduweb.netdna cdn.com uploads 55f8f0e101b4f voice 515c41e6 4b36 2755 3937 aa74059552eb 5625d10a36455.pdf

***

סבינה מסג נולדה בסופיה, בירת בולגריה, בשנת 1942. היא פרסמה עד היום 7 קובצי שירה: קוֹלוֹת מַשָּׁק (תל אביב: צ'ריקובר 1984); הבית במגדל (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987); מושב (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991); ימי מנזר (ירושלים: שוקן, 1997); והים הזה, ים כנרת (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998); כליל (רעננה: אבן חושן, 2003); מונוגמיה עילית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2009). כותבת גם לילדים  תחת שם העט "עדולה" וזכתה בכמה פרסים, ביניהם:  פרס ראש הממשלה (לשנת תשע"ה), פרס זאב, פרס הדסה, פרס לאה גולדברג ופרס רמת גן. בשנים האחרונות חוה אלברשטיין מלחינה משיריה, והם מרוכזים בעיקר בשני דיסקים:  "ילדת טבע" ו"שביל החלב". 

בשנה שעברה ראה אור ספרה "ישר מן השטח" המקבץ מבחר משיריה בעריכת דן מירון ובהוצאת הקיבוץ המאוחד. 

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן

עוד על הספר:

"ישר מן השטח" הוא כרך ירוק ורענן המכיל מבחר מכ-40 שנות כתיבה ו"חיי שירה" של משוררת שהועידה עצמה לשירה ולטבע כבר בגיל 9 כשכתבה את השיר הראשון במערה בחוף  יפו.

סבינה, מן הבולגרים של יפו, החליטה, אולי בשל ילדות קשה  לחיות אחרת: הרחק מן העיר והריצה אחר פרנסה. המודל היה רובינזון קרוזו ואחר כך  שלונסקי, רחל המשוררת  והפילוסוף המעשי  הנרי דיויד ת'ורו, שכידוע בנה בקתת התבודדות על שפת אגם וולדן  והאני מאמין שלו היה:  "עשה את חייך פשוטים".

ת'ורו הוכתר לימים בתואר "אבי התנועה האקולוגית", וגם סבינה, מתוך חיי העבודה בכפר, הגיעה אל הענין באקולוגיה. באמצעות משוררים שתירגמה  גילתה כי נוצר בעולם  זרם ספרותי, הקרוי אקופואטיקה, זוהי שירת טבע חדשה, לא רומנטית, הנכתבת על ידי משוררים בעלי אוריינטציה סביבתית. סבינה ידעה מיד שהיא משוררת אקופואטית. זה לא שינה דבר בכתיבתה  רק  נתן  מעין אישור  לתפישה  שסלעים נחלים וצמחיה הם נושא לגיטימי ורלוונטי לשירה, לא פחות מבני אדם וסבך רגשותיהם.

הז'אנר הספרותי אקופואטיקה, לא היה ידוע בארץ. סבינה מסג היא זאת שהביאה אותו לראשונה לידיעת הקורא הישראלי, במאמרים שפרסמה בנושא זה בעיתון "הארץ".

סבינה חיה עם בעלה הצייר אהרון מסג על גבעת טרשים בגליל המערבי.  הם מגדלים  זיתים לשמן זית,  ירקות, פירות וביצים לתצרוכת עצמית…  ושירים וציורים  הנובעים ישר מן השטח (כפי שמעיד שם הספר). השטח הוא  הכפר כליל בגליל המערבי  ועוד  כמה מקומות שסבינה הפכה לבית משני :  בית מול הכנרת, מנזר בעין כרם, נחל ראש פינה והמושב  על שפת המוסררה שהיה בית-התשתית.

עד היום חיים כך בני הזוג  ויוצרים  בכח  ההשראה  של   המקום  בו הם חיים  והעבודות  הפיזיות בהן הם עוסקים. ללא טלויזיה, חנויות ועיתונים. חדר הכתיבה של סבינה הוא החורש הטבעי שליד ביתה  בכליל, השולחן שלה הוא סלע שטוח , כפי שרואים על עטיפת הספר.

הכנרת ורחל  הן מקור השראה מרכזי. סיפרה הבא יהיה כולו שירים  לרחל  שנכתב  על הקבר   בבית העלמין הידוע. 

הרחק  מהכל, בין הסלעים בכליל, או על שפת הכנרת, מסג גם מתרגמת משוררים עם תפישת עולם דומה. כך פירסמה מבחר  משירי  סילביה פלאת (אריאל ושלוש נשים) וטד יוז (שועל המחשבה). בשנים האחרונות היא מתמקדת במשוררים נורבגים, אלה מהם שהפכו למודרנים בלי להפוך לאורבנים, כולל איבסן. את הפואמה של איבסן, טרייה ויגן, שתירגמה, הפכו לסרט בשם "זהותה של הנפש", בו מככבת  גילה אלמגור.

עטיפה ק ישר מן השטח

מודעות פרסומת