ראשון-שירה: חגית בת אליעזר על הספר "החיים לא ראויים לחיים" מאת עודד כרמלי

Posted on 14 ביוני 2015 של

3


קריאה פרשנית של "החיים לא ראויים לחיים"

ספר שיריו של עודד כרמלי,

 הוצאת "הבה לאור", 2015

 

כריכת חיים לא ראויים לחיים

 

עודד כרמלי – משורר, עיתונאי, העורך הראשי של כתב העת הטרנס-הומניסטי והמטא-מודרניסטי "הבה להבא" שהגיע לגליונו ה-00004 בדרך למספר 5-ספרתי.

גיליונות הבה להבא

 "החיים לא ראויים לחיים" –  ספר השירים החדש של עודד כרמלי – הוא מאורע של אור, כמו הקרניים המוזהבות המופזות על הכריכה הקשה האדומה-חומה של הספר, שמשווה לו מראה של ספר-קודש. שמעתי את עודד קורא מספר שירי הספר ב"וודסטוק שירה" – פיקניק שירה ומוסיקה שהתקיים ביום העצמאות 23.4 בירושלים ביוזמתה של הקבוצה "מקום לשירה",

עודד כרמלי בוודסטוק שירהעודד כרמלי בוודסטוק שירה

דפדפתי בספר, קראתי פה ושם – רב הסתום. ההשקה הקרובה – ביום ה' 18.6 – ודאי תבהיר ותסייע בהבנת הספר, אבל יש בי הדחף להקדים ולכתוב על הספר בטרם ההשקה. מהו המפתח למבצר של החוכמה הכמו-ילדית הזאת האגורה בתוך השירים? אני יודעת מי יבוא לעזרתי! זהו גבריאל מוקד – מבקר, סופר, עורך כתב העת "עכשיו", פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המילה "נגב" מחייכת אלי בסיכול האותיות:  גבריאל מוקד – הוא "מפתח הגנבים" – פותר כל סוגייה בתחום הספרות העכשוית הישראלית ובמיוחד בבעיה הבוערת שלי: גבריאל שותף למערכת כתב העת "הבה להבא" ומכיר את עודד כרמלי מאז שפרסם את "עורשלד" –  ספר שיריו הראשון של המשורר בן ה-22  בהוצאת "עכשיו" בשנת 2007. אני אצה לבית קפה תל-אביבי בו גבריאל מוקד יושב מידי פעם עם החברים.

גבריאל מוקד עם גיליון עכשיו

גבריאל מוקד

"ספרו של עודד כרמלי טוב מאוד" אומר גבריאל ומעוניין לשוחח על הספר – הרי הוא אמור לשאת דברים בהשקה המתקרבת ובאה והשיחה הזאת – בגדר הכנה והדרך לגיבוש דבריו.

"מה שבולט בספר – זהו פירוק ילדי של יסודות הבורגנות ברוח הפוּטוּריזם והדָדָאיזם  של תחילת המאה ה- 20" – אומר גבריאל ובנוסף משמיע שמות אבנגרדיסטים פולנים מלפני 100 שנה. אני תוהה: מה הקשר בין הדדאיזם לפוטוריזם ובעברית נגישה יותר: בין ילדיות ועתידנות שיושבות כל כך טוב וטבעי בדמותו של עודד כרמלי?

הנה זה בא: מי שמתעתד לחיות חיים ארוכים, כמעט חיי נצח – חייו נמתחים (כמו …) על כל שלביהם ולכן עכשיו בגילו הצעיר נמצא עדיין בתקופת ילדותו.

גבריאל שמח למשמע הפתרון שלי ואף מבקש רשות לצטט אותו בדבריו. נעשה ציטוטים הדדיים ונצא נישכרים.

עם המפתח ביד ועם שמחת הגילוי אני קוראת את שירי הספר ברצף. לספר אין תוכן עניינים, לשירים אין כותרות. העמוד הימני בכפולה פותח שיר חדש, אך השמאלי לעיתים ממשיך את השכן שמימין ואז הוא מודפס בהזזה כלפי מעלה יחסית לשכנו וגם תוכנית מתקשר אליו. השיר האחרון אינו מסיים את הספר. באים אחריו ציורים-רישומים של חיות וחלקי חיות ללא כותרות או הסברים, אך בציור האחרון אני מזהה את הדודו האפור – העוף התמים בעל כנפיים שאיבד את יכולתו לעוף ששכן באי מאוריציוס באוקינוס ההודי, שניצוד ונכחד באכזריות ע"י המתישבים האירופיים, כשהדודו האחרון נצפה בשנת 1681. מעל לראשו של הדודו של עודד (השמות דומים?) הילת קדוש נוצרי. עצוב לראות עוף נכחד. מיני חיות רבים ממשיכים להיכחד, אך הדודו הוא הידוע בהם ומשמש כסמלם של ארגונים רבים הפועלים לשמירת הטבע והסביבה.

ועכשיו מהעמוד האחרון נחזור לשירי הספר.

p10-11

בסמוך להתחלה – השיר המרכזי, המהותי המעניק לספר את שמו. תחילה "האני" שלא ראוי, התבטאותו והתנהגותו ואז בהרחבה חובקת כל – פסילת כל יסודות הקיום. והילד בתווך – בין "האני" לעולם כולו כי הוא זה שבחוכמתו הגולמית הטהורה צועק "המלך הוא עירום". השימוש המתפתח והמתפתל במלים "ראוי", "ראויים" – כובש את קשב הקורא, כמו מנגינת החליל הצלולה ברומו של המנעד.

שמעתי שמישהו כאן דיבר שלעודד כרמלי אין רגש בשירים?

אז תקראו את השיר הבא:

p24-25

השיר שטוף רגש – על הילדים שמתו בשנתם הראשונה, כמו ארבעה מתוך ששת ילדיו של וולפגנג אמדאוס מוצרט, שמגיע לנהי אישי חרישי של אוזלת היד
ב- " וּכבָר יָדַי קְטֵנוֹת עָלַי". ויש כאן הרבה שכל. " אולי רק בשפמפם / הדביבון שאכל / את פניהם" – נשגב מבינתי, אך בהחלט במסגרת בינתו כי רבה של עודד כרמלי. את הבחירה במספר 42 אני מבינה. עליו קראתי לאחרונה בעמוד 287 של "קוד" – ספרו החדשני-עתידני של המשורר ערן הדס:

ואת מילות הסיום יש להעניק לדגלאס אדאמס. מילות הסיום, בתרגום שלי, הן שלו.

 

  1. "ארבעים ושתיים! האם זה כל מה שיש לך להציג אחרי שבעה וחצי מיליוני שנות עבודה?"

"בדקתי זאת בקפדנות מרבית," אמר המחשב, "וזוהי לבטח התשובה הנכונה. אני סבור שהבעיה היא, אם לומר זאת בכנות, שלמעשה מעולם לא ידעתם מהי השאלה".

בסיום השיר עודד חוזר להיגד הטעון המכונן "הַחַיִּים שלא ראויים לַחַיִּים", הפעם מרחיב וממעמיק חקור בו: בשני קצות המשוואה – משני צדי "שלא ראויים" נמצאת אותה המלה " הַחַיִּים ". כתיבתה, ניקודה והגייתה זהים, אך היא נושאת 2 משמעויות: ההפך ממות (life)  ויצורים חיים (life beings). כך או אחרת יש כאן החמצה ממצה, בזבוז, ריקנות, חלל – וכך נגיע לשיר הארצי-קוסמי האנטי-מלחמתי ביותר שכשריק מבפנים – מתפוצץ בפנים:

p20-21

מה שמתחיל כמשחק מתוחכם במילים חָלָל – חַיָּל – נָפַל הולך ומתעצם ומאיים, סופח את הצמד קְרָב– קְרוֹבִים, נתקל בחלל חכם, מודע לריק, לריקנות שמתפוצץ עליהם, על עליכם, על כולנו.

יש בספר כמה שירי "פופיק" הומוריסטיים – קלים. לגבריאל מוקד פרשנות משלו – נוספת על "התבור" בלשון הילדים – ייתכן שידבר על כך בהשקת הספר.

אביא כאן שיר זוגי "אני – את" אקולוגי עדין:

p53

הדיבור של עודד מעודד – הוא מתון, שוויוני, הדדי, יש בו שבועת השניים בכך שהם 100 אחוז זוג טבעי. עם כל הבעד והנגד, הוא – מתכון חדש, היא – נוסחה מנצחת ושניהם יחד.

ויש שיר סרטן – שיר הומור שחור :

p79

אך זה שאחריו – בעמוד 80 – מצמרר הרבה יותר.

השיר האחרון הוא שירו של ילד המצייר בצבעי לילה ויום: כמעט בלי מילים, בשני הצבעים: השחור הגדול והכפול – קודם, ואחריו – קצת כחול, ולא היום.

אבל יום אחד בעתיד – כן.

p86

הינה הפוטוריסט הדדאיסט – ילד העתיד, בדיבורו החסכוני הרך, במלוא חמלתו.

והינה התרומה של הילד החכם הזה – לי, אישית. גיליונו הבא של כתב העת "מאזנים" יוקדש לספרות ילדים ונוער. המועד האחרון להגשת שיר/סיפור ילדים הוא 15.6.2015  – יום אחרי כתיבת הרשימה הזאת. משהו בנגינה הפנימית של שירי עודד כרמלי, במשלב לשונם, בחזרות החינניות שבתוכם משרה עלי תבנית קצבית אליה אני מתחילה לצקת תוכן של שיחה, בה הבת, במסגרת עבודת השורשים, מבקשת מאמה לספר על ילדותה באירופה.

הרשימה הסתיימה ומעתה, בשעות הספורות הקרובות – אתמסר לשיר הילדים המתהווה. תודה לעודד כרמלי ולהתראות בהשקה.

הספר על רקע הטבע

                               חגית בת-אליעזר, 14.06.2015

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל "הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה" (2008),  "התנסויות" (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

מודעות פרסומת
Posted in: שירה