קצרים: על הספר "סיפורו של פרדיננד" מאת מונרו ליף (רישומים מאת רוברט לוסון)

Posted on 2 באפריל 2015 של

2


כשאני מקבל מהוצאות הספרים ספרי ילדים לביקורת, אני לרוב נוקט בגישה שמזכירה קצת את מדורי הצרכנות בעיתונים ("ברכה בודקת"), ומשתמש בנסיין כדי לבדוק אם הם טובים או לא. הנסיין הזה הוא האחיין שלי בן ה-4 וחצי.

הצרה היא שמדובר בנסיין קשוח, שלרוב כלל לא מוכן לנסות את המוצר. הפעם החלטתי לקרוא בעצמי את הספר לפני שאני מקריא לו, כדי שאוכל להקריא בצורה טובה ונעימה. קראתי על הפר פרדיננד, שאוהב להריח פרחים ולהתבודד מתחת לעץ השעם (יש עץ כזה?), עד שיום אחד לוקחים אותו לזירת שוורים במדריד, אבל הוא מתיישב בזירה ונהנה מהפרחים ששזורים בכובעיהן של הנשים בקהל; הוא מסרב להלחם עד שנאלצים להחזיר אותו לביתו והוא חוזר להתענג על הפרחים ועל עץ השעם. סיפור נחמד מאוד, שמדבר אל לבם של מבוגרים שוחרי שלום (מעין גירסה מוקדמת לילדי הפרחים של הסיקסטיז – למה להלחם כשאפשר להריח איזה "פרח" ולהתמסטל).

ferdinand cover

כשנפגשתי עם האחיין שלי ביום שישי הייתי מוכן, ולפני זה נתתי לאמא שלו לקרוא את הסיפור והוא מצא חן גם בעיניה. אבל כמו שקורה לא פעם, הנסיין לא היה מוכן לניסויים, והצעתי לו שבמקום שנקרא ביחד, אני אספר לו את הסיפור בעל פה.

הוא הסכים.

סיפרתי את הסיפור, הוא התעניין בחלקים מסוימים, ומתישהו רצה לראות איך פרדיננד הפר נראה בציור. אבל גיליתי שיש כמה דברים שלא פשוט להסביר לו; קודם כל זה מתחיל מהמילה פר (שהחלפתי לפעמים לשור כי זה היה יותר נוח – מלחמת שוורים); אחר כך לא היה פשוט להסביר מה זה מלחמת שוורים, למה אנשים ממדריד לוקחים שור לשם (ודילגתי בסיפור בעל פה על כל החלקים שבהם מנסים לדקור את פרדיננד כדי להרגיז אותו לפני הכניסה לזירה), מי אלה הנשים שיש להן כובעים עם פרחים, ולמה יש להן פרחים בכובע (ולמה הן לובשות כובע?). באופן כללי הקשב שלו דומה לשלט מזפזפ; ברגע שאני קצת לא ברור או לא מעניין, יש סכנה שהוא יקום וילך, או יעבור למשחק אחר או לעניין אחר. צריך להיות מרוכז, וכל הנושאים הפחות מובנים האלה (שוורים, מדריד, זירת שוורים) הן אבני נגף לקשב שלו.

ferdinand_the_bull__bw_by_lynxmom-d3k5av8

בסופו של דבר אני יכול להגיד שהוא התעניין מעט בסיפור, אבל לא מספיק. זה כמובן לא אומר שהסיפור לא טוב, אבל הרגשתי שחסרים בו כמה מרכיבים שגרמו לאחיין שלי להתעניין בספרים אחרים בעבר.

אני חושב שהוא אוהב ספרים שיש בהם איורים עם המון פרטים שאפשר לחפש בהם את הכתוב, וכאן מדובר באיורים מינימליסטים. בנוסף, רוב הנושאים בספר פחות דיברו אליו – הוא לא מהמתבודדים שמריחים פרחים; יכול להיות שהוא מעדיף סיפורים עם יותר אקשן.

עם זאת, צריך לסייג ולומר שלעתים הוא מגיע בשבוע לאחר מכן ודווקא מבקש לקרוא באותו סיפור שבשבוע קודם לכן הוא התעלם ממנו.

כך שלסיכום – גיסתי ואני חיבבנו מאוד את הספר. הנסיין קצת פחות :/

_______________

סיפורו של פרדיננד, מונרו ליף (רישומים: רוברט לוסון). מספרדית: תתי כדורי. הוצאת עם עובד. 70 עמ'. 

מודעות פרסומת