הפוסט הנ”ל פורסם כסטטוס בעמוד הפייסבוק של “קורא בספרים” ב-27 בדצמבר, 2014


שוב לא הצלחתי לעניין במיוחד את האחיין שלי בספר ילדים חדש, והפעם – “אגם הדמעות” מאת שירה גפן (איורים עינת צרפתי, הוצאת דביר).

הספר מספר את סיפורה של דמעה שעושה את דרכה מהעין עד שהיא מגיעה לאגם הדמעות הגדול שם היא מתערבבת עם אחיותה וכבר לא ניתן לדעת איזו דמעה יצאה לאוויר העולם מאושר, ואיזו מעצב. זה סיפור יפה ונוגה (כיאה לשירה גפן), שמבוגרים רבים יידעו להעריך – והשאלה כמו תמיד היא האם גם ילדים מעריכים את זה. אז על פי המקרה הספציפי שלי, התשובה היא לא, אבל כמובן שאי אפשר להסיק מסקנות מילד אחד על אוכלוסיה שלמה.

10494613_726752510726599_3031075723174711448_n

אם יש לכם ילדים שיודעים להעריך אסתטיקה ספרותית (וגם איורים נפלאים), זה בהחלט ספר ראוי. הוא גם מתאים כספר מתנה למבוגרים שיש להם יחס מיוחד לדמעות. ולגבי האחיין שלי – הוא כנראה יחכה לספר על סמי הכבאי או על הפאוור ריינג’רס.

*

והנה משהו מלומד הרבה יותר שכתבה תמר הוכשטטר באתר “הפנקס”:
http://ha-pinkas.co.il/?p=18707

 

אגם-הדמעות-שירה-גפן