1) מהם הספרים האהובים עליך?

“מלחמה ושלום” של טולסטוי הוא ללא ספק הספר הראשון ברשימה, ולו משום שהוא רומן שמסכם את הכול, פחות או יותר. אם קראת אותו אתה מסודר. אין עוד סופר שיודע ומעז להתקרב אל המוות כמו טולסטוי הזקן.

“הדודן פונס”, הרומן המרושע והציני של בלזאק, הוא הספר שקראתי הכי הרבה פעמים, ומדי כמה שנים אני חוזר אליו ומגלה שהסיפור על המרדף אחר ירושתו של אותו קמצן זקן עדיין מצחיק ומותח אותי.

אחריהם: “דייויד קופרפילד” של דיקנס.

אחרונים חביבים: שלושת הספרים האוטוביוגרפיים של גרטרוד שטיין, הסופרת-אספנית-הוגה האקסצנטרית שנכתבו באנגלית המוזרה שלה ומתארים את חייה מימיה כפטרונית של פיקאסו ומאטיס בפאריז ועד מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה חיה בגלוי ובאדישות לגורלה בכפר צרפתי, תחת משטר וישי, עם בת זוגה אליס ב. טוקלאס. שתיהן, כזכור, יהודיות, אמריקאיות ולסביות.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

“הרוח בערבי הנחל”, ספר שמות (סיפורי משה ופרעה), “ארץ יצורי הפרא” של מוריס סנדק וספר האגדות ׳תפוחי העלומים׳ שכתבה מרים ילן שטקליס בעברית רכה ומוזיקלית.

3) מה הספר האחרון שקראת?

אני קורא עכשיו את “החטא ועונשו”. השנה החלטתי שאני בשל לבדוק למה כל כך שנאתי את זה כשלמדנו את זה לבגרות בתיכון. בינתיים זה נראה לי ספר בכלל לא רע.

4) איזה ספר גרם לך לתהות  ‘על מה המהומה’?

“מסעות בנימין השלישי” של מנדלה מוכר ספרים. ההומור נראה לי מגושם והשפה, אותו נוסח מיתולוגי שעליו נסמכת הספרות העברית כולה, מסורבלת.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

י׳׳ד ברקוביץ׳ כתב סדרת ספרים בשם ׳׳הראשונים כבני אדם׳׳ (איזה שם נהדר!) ביוגרפיה של שלום עליכם שהיא למעשה מעין תיעוד רכילותי של זירת הספרות היידית והעברית בתחילת המאה העשרים. לשונו של ברקוביץ׳ רעננה וחיונית גם היום, ויכולותיו כביוגרף עולות בהרבה על יכולותיו כפרוזאיקון.

6)  מיהם הסופרים האהובים עליך?

בלזק, תומס מאן, הנרי ג׳יימס, סימנון, יהושע קנז, גוגול, בשביס זינגר ואמן הקומיקס היפני ז׳ירו טאניגוצ׳י. מרביתם יושבים אצלי בבית בוויטרינה מיוחדת, מאחורי זגוגיות ששומרות עליהם מפני האבק.

7) ספר שנתן לך השראה?

את ׳רווקים ואלמנות׳ כתבתי בתקופה שבה התמכרתי לנובלות העגומות והאירוניות של הנרי ג׳יימס. הוצאת פינגווין הוציאה לאור אוסף נהדר שכולל את הטובות שבהן. למדתי מג׳יימס המון על הצורה המיוחדת הזו: סיפור שמצד אחד הוא שאפתני ומורכב ומצד שני לא מעוניין להקיף עולם שלם כמו הרומן אלא להבין מצב אחד דרמטי לעומקו. אפילו הרשיתי לעצמי להמציא רוח רפאים  בהשראת ׳טבעת החנק׳ שלו.

8) ספר עיון מומלץ?

׳גלגולי לשון׳ של גיא דויטשר הוא ספר מבריק ופוקח עיניים למי שמתעניין בהתפתחות השפות האנושיות ובהיסטוריה שלהן.

9)  מהם ספרי ה-“גילטי פלזרהאהובים עליך?

ספרי המתח שכתבה פטרישה הייסמית׳ על עלילותיו של הרוצח הפסיכופט טום ריפלי וספרי המפקח מגרה של סימנון. אני אספן של ספרי מגרה – כרגע האוסף שלי עומד על כארבעים ספרים, עברית, אנגלית ויד שניה, ולא אנוח עד שאראה על המדף אצלי את כל מה שהתפרסם בשפות שאני מסוגל לקרוא. גם את ספריו של דרור משעני אני קורא בתענוג גדול.

***

ירמי פינקוס הוא סופר, מאייר וקומיקסאי. פרסם עד כה שני רומנים (“הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט” ו”בזעיר אנפין”) ובימים אלה רואה אור ספרו השלישי שלו “רווקים ואלמנות” בעריכת עודד וולקשטיין ובהוצאת כתר.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

בעין שאינה מחמיצה דבר עוקב ירמי פינקוס  אחר ההוויה הרוחשת בהתמדה חשאית בדירות, בחצרות, בחדרי מדרגות. גיבוריו של קובץ הנובלות  – ובהם דוגמן תחתונים יהיר, רווקה זקנה שטופת פחדים, נער שבולש אחר זוג שכנים תמהונים, רוקח שווייצרי גרגרן ומתווכת דירות אמהית –  תוזזים ברוב עסק, אבל ניכרים באמת במה שהם נמנעים מלעשות. הם כלואים בכוריאוגרפיה טקסית ועשירה, שבאמצעותה הם מקפידים במצוות בדידותם ומְאַבְּקים חלומות על חיים אחרים; עד לרגע שבו הטקס מופר, ומשהו אחר וזר מחלחל פנימה.

ירמי פינקוס (“הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט”, “בזעיר אנפין”) מגיש לנו גרסה מסחררת ומצחיקה מאד של קומדיית-הגינונים של הזעיר-בורגנות המקומית בספר שמביא לשיא את הפרוזה של אחד מאמני הסיפור האנינים והמשוכללים של דורו.

 

*) צילום תמונת שער: מור ברנשטיין