1) לאחרונה ראה אור הספר “הדרך הצרה אל הצפון העמוק” מאת ריצ’רד פלנגן בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

הספר הדרך הצרה אל הצפון העמוק הוא מהמאתגרים והקשים ביותר שתרגמתי בעשרים השנה האחרונות. החל בנושאיו – מלחמה, שבי, רגשות אשמה, נישואים חסרי אהבה, אסונות טבע ועוד, עבור בדימויים המאוד מיוחדים שלו וכלה בשפה המרובדת והמורכבת של הסופר. ובכל זאת, אם צריך להצביע על קושי אחד מיוחד הרי זה היה האופן שבו פלנגן משלב ציטוטים מספרים ושירים, בדרך כלל בלי לציין את מקורם. זה מורכב מפני שצריך קודם כל לזהות את המקומות הללו ואז למצוא תרגום שיהלום את הסיפור. בנוסף, לא לכל השורות שהוא מצטט יש תרגומים לעברית.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

האמת שהיו הרבה, זה ספר מעורר השראה. אני מאוד אוהבת את הפתיחה שלו, שבה נמצאות כבר כמה מהתמות החשובות של הספר, דבר שמתברר רק בהמשך:

“למה בראשיתם של הדברים תמיד יש אור? בזיכרונותיו המוקדמים ביותר של דוֹריגוֹ אֶוַונס היה אור שמש המציף אולם כנסייה שבה ישב עם אמו וסבתו. אולם כנסייה עשוי עץ. אור מסמא, והוא, פעוט מדדה הלוך ושוב, נכנס אל חיבוקו השמיימי ויוצא ממנו אל זרועותיהן של נשים. נשים שאהבו אותו. כמו נכנס אל הים וחוזר אל החוף. שוב ושוב.

תבורך, אומרת אמו כשהיא מחבקת אותו ואז מניחה לו ללכת. תבורך, ילד שלי.”

 

 

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

האמת היא שפשוט התאהבתי במקצוע הזה, הרבה לפני שידעתי מה זה אומר בעצם. למדתי ספרות אנגלית לתואר ראשון באונ’ ת”א ובמסגרת שעות ההרחבה לקחתי כמה סדנאות בתרגום. אחת הסדנאות המשמעותיות הייתה זו של ניצה בן ארי. באחד התרגילים שהיא החזירה לי היא כתבה בשוליים – יפה, חשבת לעסוק בתרגום? (-:

 

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

ספרו של דיוויט לוויט – ריקוד משפחתי. ספר של סיפורים קצרים ונוגעים ללב.

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

גיליתי שאין סתירה בין השניים. להיפך, ספרים קשים הם כמעט תמיד גם מעניינים מאוד. לשמחתי אני בדרך כלל בוחרת את הספרים שאני מתרגמת לאחר שקראתי אותם, כך שאני לא נאלצת לתרגם ספרים שאני לא אוהבת. שני הספרים שהיו הכי מאתגרים עבורי מבחינת תרגום הם אדמה אדומה וגשם סוחף של ויקראם צ’אנדרה והדרך הצרה אל הצפון העמוק. הקושי של הראשון נבע הן מהתרבות וההיסטוריה ההודית שהצריכו אותי לקרוא וללמוד הרבה והן מהשפה המיוחדת של הסופר ועל הקשיים של השני סיפרתי כאן כבר.

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

יש לא מעטים כאלו, אבל ברצוני להזכיר כאן את חברתי, סוניה ברשילון, שנפטרה השבוע והיא צעירה כל כך. סוניה הייתה, ואני מתקשה לומר הייתה, מתרגמת מוכשרת מאוד ומותה הוא אבידה גדולה. מהספרים שיצאו בתרגומה: אני באה משם של אמה רייס, שעה חופשית של ארקולה ליסרדי, בורחסטיין של סרחיו ביסיו (זיקית) והאחרון שהספיקה לתרגם המאהב החשאי של איזבל איינדה (ידיעות ספרים).

 

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

יש המון ספרים שאהובים עלי ולכבוד שבוע הספר אזכיר כמה מאלו שתרגמתי ושעליהם אני ממליצה בחום-

וואבי-סאבי של לאונרד קורן (אסיה)

מה שהגוף זוכר של שונה סינג-בולדווין (כתר)

בבקשה תשגיחי על אמא של קיונג סוק-שין (ידיעות ספרים)

סלמון הספק של דגלאס אדמס (כתר)

תעלומת האיש שמת צוחק של טרקווין הול (מטר)

אנטומיה של היעלמות של הישאם מטאר (ידיעות ספרים)

וכמובן על הספר הנוכחי – הדרך הצרה אל הצפון העמוק, כמו גם על הספר הבא של אותו סופר שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת מטר ונקרא באנגלית Wanting. זהו ספר שטווה שתי עלילות במקביל הנפגשות באופן בלתי צפוי. האחת עוסקת בסופר דיקנס והשנייה בילדה קטנה טסמנית הנעקרת יחד עם משפחתה מאי הולדתה באכזריות. גם הוא, כמו זה הנוכחי, הוא ספר מורכב, מקסים הכתוב, כדרכו של פלנגן, לעילא.

***

מרב זקס-פורטל היא סופרת ומתרגמת ספרות יפה. הרומן הראשון שלה, מלאכים באופק (הוצאת אקס ליבריס וידיעות ספרים), יצא לאור ב-2016.

בימים אלה רואה אור הספר “הדרך הצרה אל הצפון העמוק” בתרגומה (הוצאת מטר).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר: 

במלחמת העולם השנייה תחת פיקוחו של הצבא היפני, בנו מאות אלפי עובדי כפיה, ביניהם כ 60 אלף שבויי מלחמה של בעלות הברית, את קו הרכבת שיחבר בין תאילנד לבורמה.  על פי עדויות הניצולים, העבודה נעשתה בתנאים תת אנושיים, ללא ציוד מתאים, ברעב כבד, בלי אספקה רפואית ובאקלים קשה ותוך אכזריות בלתי נתפסת מצד המפקדים היפנים שפיקחו על העבודה. למעלה ממאה אלף איש מצאו שם את מותם. 

הדרך הצרה אל הצפון העמוק מאת ריצ’רד פלנגן, זוכה פרס המאן בוקר לשנת 2014, הוא רומן רחב יריעה על אהבה ומלחמה המתאר את חייו של אדם אחד ממלחמת העולם השנייה ועד ימינו אנו. 

במחנה שבויים יפני על מסילת המוות תאילנד-בורמה בשנת 1943, כלוא הרופא האוסטרלי דוריגו אוונס עם חייליו, וממעמקי הייאוש הוא נאבק יום-יום להציל אותם מרעב, ממחלות ומאכזריותם של שוביהם. ושם, כשהוא רדוף זיכרונות מפרשיית אהבה מלפני המלחמה, הוא מקבל מכתב שישנה אותו לעד. 

הרומן, שנע במיומנות בין מחנה השבויים לאוסטרליה בת זמננו, מחייהם של דוריגו וחייליו לחיי השומרים היפנים במחנה בזמן המלחמה ואחריה, הוא סיפור יפהפה ופראי על אהבה, מוות ומשפחה, החוקר את הצורות הרבות שלובשים הטוב והרע, המלחמה והאמת, האשמה וההתעלות, ובמרכזו גבר אחד המגלה בסוף חייו, לאחר שצבר עושר ומעמד, מה בעצם איבד.