שאלון המתרגמים: יוסיפיה סימון על תרגום הספר "השיבה לברלין" מאת הנס פאלאדה (הוצאת פן וידיעות ספרים)

Posted on 9 במאי 2017 של

2


1) לאחרונה ראה אור הספר "השיבה לברלין" מאת הנס פאלאדה בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

למעשה זרם התרגום בלי בעיות. חסרה לי, כמובן, האופציה לדבר עם הסופר. זה מרחיק אותו ממני (או בכיוון ההפוך). מאז "לבד בברלין" אני מוצאת שכתיבתו של פאלאדה ברורה ביותר. הוא רוצה שהקורא יבין, אם כי לעתים צצה מילה שאת תרגומה אני מוצאת רק במילון גרמני-אנגלי משנת 1911.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

ההתפכחות של ד"ר דול, פאלאדה, למציאות נוגעת ללב, בייחוד אחרי קריאת/תרגום "בארצי הזרה לי". שם הוא עדיין לא ראה את התמונה בשלמותה.

לאחר שקיבל דול את פני הרוסים בברכת "טובריש" –

"אך אז תמיד הגיע הרגע ובו דול נמלך בדעתו. הוא לא רצה להיכנע שוב לאשליה עצמית פחדנית, לעמוד שוב בביתו כמארח בזוי שאורחיו חשים כלפיו תיעוב מוצדק. דווקא כן! אמר אז לעצמו. אני כן ראיתי את התחלות רדיפת היהודים. מאוחר יותר שמעתי פעמים רבות איך הם התנהגו כלפי השבויים הרוסים. בתוכי הייתי מזועזע, כמובן, אבל מעולם לא עשיתי דבר נגד זה. אילו ידעתי כבר אז את מה שאני יודע היום על כל הזוועה הזאת – ככל הנראה גם אז לא הייתי עושה דבר מעֵבר לשנאה חסרת הישע שאני חש…

זה היה הדבר השני שדול היה חייב להתמודד איתו למען עצמו: שהוא היה שותף לחטא ושבתור גרמני לא היתה לו עוד הזכות להרגיש הזדהות עם בני עם אחר כלשהו. בזוי, מבוזה, הוא שתמיד היה גא בעצמו, שהיה אב לילדים, ארבעה במספר, אף אחד מהם אינו עומד עדיין ברשות עצמו, אף אחד מהם אינו מסוגל עדיין לחשוב ולהחליט באופן עצמאי, אבל לכולם ציפיות גדולות מהחיים האלה – ואלה החיים שמוגשים להם עכשיו -!

הו, דול הבין היטב בשמעו או בקראו שוב ושוב שחלק גדול מבני עמו שקוע באפתיה מוחלטת. חייבים להיות רבים שמצבם זהה למצבו. הוא איחל לעצמו ולהם את הכוח לשאת את מה שנגזר עליהם לשאת."

 

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

לתרגום הגעתי באקראי. בתי המנוחה, לימור דוד, ידעה שאשמח אם אמצא עיסוק. בשיחה עם יחיעם פדן (ספריית "מרגנית") אמרה לו שאוכל לתרגם מגרמנית.

 

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

קיבלתי (לניסיון) את ההקדמה של "בית ספר לקסמים" של מיכאל אנדה. זהו.

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

אין לי תשובה ברורה. בטח אחד מששת ספריו של הנס פאלאדה שתרגמתי.

הכי נהניתי משלושה ספרים: "איש קטן – מה עכשיו?", פאלאדה. "ליאון ולואיז", אלכס קאפוס. "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", יאן-פיליפ סנדקר.

 

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

לצערי איני יכולה להיזכר במתרגם ששימש לי כהשראה, וזאת למרות העובדה שהרביתי לקרוא ספרות מתורגמת. בייחוד בעבר הרחוק מאד לפני שהשתלטתי על אנגלית ומאוחר יותר על גרמנית.

בשנת 2001, כאשר קיבלתי את ספרה של מירה לובה  die Insel der Verlorenen Kinder Insu-Pu לתרגום, למדתי משהו מעניין. פירוש שתי המילים הראשונות הוא קיצור של  Insula Puerorum – אי הנערים. כן, "אי הילדים" הידוע. לכן מצאתי תרגום חדש לשמו, "אִי-בּוּד, אי הילדים האבודים". משום מה הושמטו בדפוס שלוש המילים האחרונות בשם. צעד שגוי לדעתי (מבחינה שיווקית, לפחות).

אז מה למדתי? שבאותם ימים רחוקים היו מתרגמים "משפצרים" את הכתוב, מתאימים את השפה ואפילו את התוכן לנפשם הרגישה של ילדי ישראל. ב"אי הילדים" שתורגם מכתב היד, הושמט פרק שלם ("ההפיכה"), כי הוא "קשה מדי", שמא יכביד על הילדים הרכים שיקראו אותו.

למדתי שישנם מתרגמים המגישים אינטרפרטציה שלהם לכתוב.

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

זו שאלה מתקילה, לא? יותר קל לי לדבר תוך מבט הרחק לאחור. ואני שבה אל "אי הילדים" של מירה לובה, והוא עדיין נמצא גבוה ברשימה. את הכרך הראשון בתרגומה הנפלא (והמתקן!) של ימימה טשרנוביץ קראתי לפני 70 שנה ואת השני שנה לאחר מכן. אבל זו באמת טיפה בים. רק בשנת 1951, עם שובה של הסופרת לאוסטריה, ראה הספר אור בגרמנית.

הערה קטנה: דומה שבאותם ימים רחוקים ההתמודדות עם תעתוק היתה מתישה. השם ג'ק, למשל נכתב דזשק, ז'אן ולז'אן הפך לי'ן ולי'אן , מלכת אנגליה היתה אלישבעת, ועוד ועוד.

לגבי ספר שלא זכה להערכה הראויה, באמת איני יכולה לשפוט.

***

 

יוסיפיה סימון נולדה באוגוסט 1938 ברומניה. במרץ 1939 משפחתה עלתה ארצה. סימון גדלה בחיפה, ואחרי הצבא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. מתרגמת בעיקר מגרמנית ולעיתים מאנגלית. תרגמה ספרים רבים של הנס פאלאדה, בינהם: "לבד בברלין", "איש קטן – מה עכשיו", "בארצי הזרה לי", "השתיין", "גוסטב איש הברזל" ו"השיבה לברלין". וכן את  "אמנות ההקשבה לפעימות הלב", "מיתרי הלב", "לחישת הצללים", "שפת הבדידות" – של יאן-פיליפ סנדקר, את "ליאון ולואיז", של אלכס קפו, ועוד…

בימים אלה רואה אור הספר "השיבה לברלין" בתרגומה (הוצאת פן וידיעות ספרים).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

בשלהי 1945, ד"ר דול משמש ראש עיר קטנה בצפון-מזרח גרמניה, תחת כיבוש הצבא האדום. בתום המתנה מורטת עצבים, הטנקים הסובייטים נכנסים אל העיר ומשנים ללא היכר את החיים, שהיו מלכתחילה על סף בלימה. ברחובות המלחמה לכאורה הסתיימה, אבל ד"ר דול חי בפחד מתמיד. בלילות הוא נרדף על ידי סיוטים על הפצצות, עליו ועל כל גרמניה. כאילו האומה כלואה בתוך מכתש שהותירה המלחמה. הוא נושא בתחושת האשמה הקולקטיבית, אבל יודע שאין בכוחו לתקן אף עוולה או פצע.

בניסיון לשקם את חייהם ובתקווה לעתיד טוב יותר, נמלטים ד"ר דול ואשתו לברלין, אך חלומותיהם מתפוגגים במהירות כשהם מגיעים לעיר השסועה והמרוסקת, מוכת העוני  והאנדרלמוסיה. מותשים, הם מוצאים מפלט בהתמכרות למורפיום. כל מנה היא בבחינת "מוות קטן". השניים מתמסרים אל הייאוש, רק כדי למצוא מחדש את דרכם בעיר ששרדה את המלחמה.

הנס פאלאדה הוא שם העט של הסופר הגרמני רודולף דיטצן (1947-1893), מחבר רב המכר "לבד בברלין". לפני מלחמת העולם השניה, היו ספריו של פאלאדה אהודים בגרמניה, אך עם עליית הנאצים לשלטון, נכנסו לרשימה השחורה של המשטר. פאלאדה התמכר לסמים ולאלכוהול, חווה התמוטטות, והוכנס לבית מחסה לחולי הנפש ששבר לחלוטין את רוחו. כשהשתחרר, כתב את "לבד בברלין" וב-1946 את "השיבה לברלין" המהדהד את קורות חייו האישיים. מבין ספריו שראו אור בעברית וזכו לביקורות משבחות: "גוסטב איש הברזל", "השתיין", "בארצי הזרה לי", ועוד.

 

מודעות פרסומת