קומוניקטים ופרטים על ספרים יש לשלוח לעורכת המדור דנית צמית במייל:  danittzamit@gmail.com


“רשימת האימהות” מאת גלי מיר-תיבון

הוצאת ספריה לעם/עם עובד

בסתיו שנת 1942, מאות אימהות יחידות יחד עם ילדיהן הקטנים נלכדות ונשלחות למוות מגטו מוגילב. האימהות מובלות אל מחנה צבאי נטוש וננעלות באולם עצום, ללא מים ומזון. שומרים אוקראינים ורומנים ניצבים מעבר לדלתות הנעולות ומסרבים לפתוח אותן. שלוש שנים לאחר מכן, בבוקרשט שברומניה, השלטון החדש מזמן לחקירה שניים מבכירי הגטו. בפני השופט-החוקר נפרשות שתי גרסאות שונות ואף מנוגדות לסדרת אירועים שהובילה למותם של אלפי בני אדם. מי נושא באחריות? האם אפשר היה אחרת? ומה עלה בגורלן של האימהות והילדים?

ארבע נשים מתמודדות, כל אחת בדרכה, עם איום המוות, עם נטישה, עם בדידות, עם הקשר התובעני שבין הורים לילדים ועם הכמיהה לאהבה וליופי.

על מלחמת העולם השנייה כבר כתבו רבים, אך גלי מיר-תיבון, מאירה באומץ מזווית לא שגרתית את אחת מפינותיה האפלות ביותר. בירור נוקב נערך כאן, והוא אינו תחום בתוך חדר החקירות אלא מתרחב ומעמיק צעד אחר צעד אל תוך נפש האדם – על הטוב ועל הרע שבה ועל המאבק בין שני אלה.

ד״ר גלי תיבון, ילידת קיבוץ קבוצת שילר, היא אשת חינוך ומנהלת בית ספר לשעבר, שהחליטה לפני עשר שנים לעזוב את עבודתה ולצאת למסע מחקר של השואה במשפחתה שלה. מתוך המסע נולדה עבודת דוקטורט באוניברסיטת תל אביב והספר ״רשימת האימהות״, שהוא ספרה הראשון. היא מתגוררת בת״א, נשואה לאלוף (מיל׳) נעם תיבון ואם לשני בנים.

263 עמודים * 82 ש”ח

 

“פסגות: סיפור עזיבה” מאת יונתן ברג

הוצאת אפיק

רצינו לדעת מה מעסיק אותם, כיצד הם חווים אותנו. …. רצינו להבין את המשפחות הצפופות והקרובות, את המוזיקה. אבל בכל פעם ששברנו את מחסום המרחק הגופני והתקרבנו היה הגוף נדרך, נהדף לאחור, מובס על ידי החשש ותרחישי הדמיון. ועם זאת, הפלסטינים תושבי רמאללה ואל-בירה והכפרים הסמוכים היו בעבורנו בני אדם, לא ייצוגים ולא גיבורי מהדורת חדשות כפי שהם בעבור כל כך הרבה ישראלים. בעבורנו, כילדים, הם היו גורם טבעי ומוכר במרחב. לא פקפקנו במקומם בו.

יונתן ברג נוסע אל הגדה המערבית לא כאורח. הוא נולד וגדל שם, בהתנחלות בעלת השם הציורי פסגות, ואז יצא. הספר הוא ניסיון לחזור, בלי לגור, אל בית ישן. מתוכו ואליו הוא מדבר בקול שקול ואישי מאוד. הספר מתאר את ילדותו ונעוריו בהתנחלות, אבל גם את השירות הצבאי הקרבי, על האלימות, המוות והטראומה שבשירות כזה, את המסעות בעולם- במזרח ובדרום אמריקה, על חוויות הסמים והפורקן שמצויות בלב מסעות אלו, ואת השיבה לארץ, אולי לארץ אחרת- לתל אביב. כך מתאר הספר לא רק את סיפור ההתנחלויות מפנים, ומגלה את החיים בהם, החיים שמעבר לגדרות, אלא גם את סיפורו של הישראלי הצעיר בן זמננו, שדמותו המלאה טרם נכתבה במלואה.

אולי מוטב גם למתנגדי מפעל ההתנחלות לאמץ, ולו לרגע, את ההבנה הזאת: נכון להיום ההתנחלויות הן חלק ממדינת ישראל, ולכן חלק מהבית. אפשר לשמוח בכך או לייחל להפסקת  המצב הזה, אך זהו המצב. ואולי, לפני כל נקיטת עמדה, מוטב שנראה מה יש שם. יונתן ברג מראה לנו זאת מקרוב.

יונתן ברג, יליד 81, גדל בהתנחלות פסגות ומתגורר כעת בתל אביב. סופר, משורר ומטפל. פרסם עד כה 3 ספרי שירה ורומן. זוכה פרס יהודה עמיחי, פרס שרת התרבות, מלגת ” פרדס” של הספרייה הלאומית, תחרות “כל ההתחלות” של הוצאת “עם-עובד” והסיפור המומלץ במסגרת תחרות הסיפור הקצר של “הארץ”.

192 עמודים * 50 ₪

“ותמאן ושתי” מאת חוה עציוני-הלוי

אריה ניר הוצאה לאור

על רקע הפאר בארמון המלך אחשוורוש, מגוללת חוה עציוני-הלוי עלילה סוחפת ורבת תהפוכות המתרחשת מאחורי הקלעים של מגילת אסתר: המזימות האפלות, האהבות והתשוקות הסוערות, ושתי נשים חזקות שגורלן שונה בתכלית ובכל זאת שזור זה בזה.

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ

כאשר מסרבת ושתי להופיע בפני הגברים הלומי היין ושטופי הזימה במשתה המלך, היא מגִנה לא רק על כבודה אלא על כבוד כל הנשים הנתונות לגחמות בעליהן. מה היו המניעים החבויים שהובילו את ושתי לסרב למלך? מה יעלה בגורל אהבתה הלוהטת לשר הצבא, איש סודו של המלך?

וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי

בעקבות הצו להשמדת היהודים, נדרשת אסתר לסכן את חייה ולבקש מהמלך לחוס על עמה. הרומן מעמיק אל חיבוטי הנפש הקשים שרק נרמזים במגילת אסתר, שבעקבותיהם אסתר עוברת מהפך מכונן: מנערה כנועה למנהיגה פורצת דרך. איך הצליחה אסתר לזכות באהבתו של אחשוורוש ולגרום לו לעשות כרצונה? איך קרה שאסתר וושתי, שלכאורה היו יריבות, שיתפו פעולה בסתר?

חוה עציוני-הלוי היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ומחברת הרומנים התנ”כיים אשת לפידות, אפר על ראשה, ולו שתי נשים, אל אשר תלכי, והמלך לא ידעה, שפחתי בחיקך וכחוט השני.

351 עמודים * 98 ₪

“מיילו בממלכת החוכמה” מאת נורטון ג’סטר

מאנגלית: יניב פרקש

אריה ניר הוצאה לאור

היֹה היָה ילד ושמו מַיְילוֹ, שלא ידע מה לעשות עם עצמו… כלום לא עניין אותו – ובפרט דברים שהיו צריכים לעניין אותו. יום אחד כשחזר מיילו מבית הספר מצא בחדרו מתנה מוזרה: שער אגרה. היות והיה כל-כך משועמם ניגב מיילו את האבק ממכוניתו הקטנה, שלשל מטבע לתוך שער האגרה והחל לנסוע.

וכך התחילה ההרפתקה הגדולה שלו: הוא חצה את ארץ ציפיות המבלבלת, ניצל על ידי הכלב המעורר טק מעצלתיים והגיע לעיר מִילוֹנוֹפּוֹלִיס. לאחר שמיילו נידון למאסר של שישה מיליון שנים בגלל מהומה שנוצרה שלא באשמתו, מצליחים מיילו וטק להימלט מהכלא. בלית ברירה הם יוצאים לשליחות מסוכנת מאין כמוה: להחזיר את הנסיכות כפתור ופרח מן הטירה בשחקים.

האם יגברו מיילו וחבריו על השדים, המפלצות והענקים העומדים בינם לבין הנסיכות, והאם יצליחו להשיב לממלכת החוכמה את השלווה והאושר שאבדו יחד איתן?

מיילו בממלכת החוכמה הוא אחד מספרי הילדים האהובים והחשובים שנכתבו במאה העשרים. המבקרים השוו אותו להרוח בערבי הנחל ולאליס בארץ הפלאות – בזכות הדמיון הפרוע, ההומור וההרפתקאות שידברו ללבם של ילדים, אך לא פחות מכך, בזכות משחקי המילים השנונים והמשמעויות הדקות, שיִשְבּו את לב המבוגרים.

נורטון ג’סטר כתב ספרי ילדים רבים שזכו לשבחי הביקורת ותורגמו לשפות רבות. ספריו עובדו לסרטי קולנוע ולמחזות זמר.

224 עמודים * 74 ₪

“מפלגות מרכז בישראל: בין הימין לבין השמאל” מאת אפרת קנולר

הוצאת רסלינג

המערכת הפוליטית בישראל מורכבת ממפלגות ימין, מפלגות שמאל, מפלגות דתיות ומפלגות מרכז. לקראת כל מערכת בחירות צומחות מפלגות מרכז שחלקן  עוברות את אחוז החסימה, אך  מרביתן נעלמות לאחר קדנציה אחת או שתיים. הספר מספר את סיפורן של  אחת עשרה מפלגות מרכז בישראל, בין השנים 1948-2006:  המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית, המפלגה הליברלית העצמאית, רפ”י, ד”ש, תל”ם, יחד, אומץ, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ומפלגת שינוי.

ספר זה מתייחס, בין השאר, לשאלות הבאות: האם ניתן לאפיין מפלגות מרכז? האם זהו מרכז אריתמטי או שהמרכז מבטא אידיאולוגיה מרכזית ביחס לנושא המרכזי העומד על סדר היום הציבורי? האם קיים קשר בין מבנה המערכת הפוליטית לבין צמיחה והיעלמות של מפלגות מרכז? מיהם המצביעים המסורתיים של מפלגות המרכז? האם המנהיגות הפוליטית מהווה גורם להיחלשות המפלגות ולהיעלמותן?

התשובות לשאלות אלה ניתנות תוך כדי תיאור האירועים הפוליטיים שהתרחשו בישראל; כל זאת לצד בדיקת התופעה במערכת פוליטית רב-מפלגתית עם מפלגה דומיננטית שבה שורדות מפלגות מרכז, כמו גם במערכת רב-מפלגתית דו-גושית ובמערכת רב-מפלגתית מבוזרת שבהן צומחות מפלגות מרכז אך אינן שורדות. במישור המפלגתי, הספר מנתח  את המניעים של  משה קול, דוד בן-גוריון, יגאל ידין, משה דיין , יגאל הורוביץ, אביגדור קהלני, איציק מרדכי וטומי לפיד, שהובילו להקמת מפלגות מרכז. בנוסף לכך הספר מתאר את המאבקים האישיים, הבין-דוריים והאידיאולוגיים, שגרמו להיעלמותן של מפלגות המרכז.

ד”ר אפרת קנולר היא ראש מסלול ומרצה במכללה האקדמית צפת ובאוניברסיטת בר-אילן; מתמחה בפוליטיקה ישראלית.

“הגוף בפסיכואנליזה: קריאה ביקורתית בכתבים פסיכואנליטיים” מאת אירית בן עטר-כהן

הוצאת רסלינג

בעשורים האחרונים אנו עדים לעיסוק הולך וגובר בגוף. המושג “גוף”, בעיקר הגוף האנושי, נוכח במגוון רחב של תחומים הן בתרבות הפופולרית והן בעיון המדעי. ספרים נכתבים, אירועים נחווים ותערוכות נפתחות, ובכולן הגוף מככב על מגוון הטיותיו, אפיוניו הבשרניים והתכלותו. נדמה שהמרחב הציבורי מוצף בייצוגים של הגוף, כאילו  מצליח הגוף ללכוד ולייצג משהו מההוויה האנושית במאות ה-20 וה-21, ובאופן הזה מהווה אחד המסמנים הבולטים בתרבות בת-זמננו.

בעיון המדעי הגוף תופש מקום מרכזי בביקורת התרבות, בחקר האמנות, בחשיבה הפמיניסטית והקווירית, בחשיבה הסוציולוגית והפוליטית, וכמובן גם בפסיכואנליזה.  ספר זה מבקש לרתום את ההמשגה של החשיבה הביקורתית כדי  לחקור את מקום הגוף – את גילוייו, היעדרו ודרכי השתנותו – בשיח הפסיכואנליטי. קריאה בכתבים הפסיכואנליטיים מגלה שהפסיכואנליזה מעניקה לגוף מקום מורכב: בעת ובעונה אחת היא מגדירה אותו הן כמקור של המערכת הנפשית הניצבת במרכז השיח הפסיכואנליטי והן כתוצר המוכפף שלה. כך, למרות ריבוי הופעותיו של הגוף בשיח, נוכחותו מאוד מסוימת והיא ממוקמת לרוב בין היותו מטפורה לבין היותו סימפטום.

ספר זה עוסק בבחינת מקום הגוף בכתביו של פרויד ובכתבי דורות ההמשך של הפסיכואנליזה, ולבסוף דן באתגרי ההווה והעתיד המערבים את הגוף לאור השינויים התרבותיים המתגלמים בטכנולוגיות התקשורת הווירטואלית; טכנולוגיות אלה מאפשרות קשר אנושי קרוב ורציף ללא קרבה גופנית; הן חודרות להגדרות הסובייקט ולקשריו ומשפיעות על האיזון המחודש בין הגופני לנפשי גם בשיח הפסיכואנליטי.

ד”ר אירית בן עטר-כהן היא חוקרת תרבות שעוסקת בפסיכואנליזה וחשיבה ביקורתית; תחומי המחקר העיקריים שלה הם הגוף בפסיכואנליזה, גוף ומגדר, והשפעתם של שינויים טכנולוגיים על הגוף והסובייקט.

“זיכרון מודחק: סיפורי שואה של צוענים מהונגריה” מאת קאתלין כץ

 הוצאת רסלינג

הזיכרון מורכב משני חלקים: זכירה ושכחה; אלה נתונים במאבק מתמיד על שטחים בשדה הזיכרון. הבניית הזיכרון היא למעשה מאבק על מה שייכתב ומה יישכח, מה יימחק לאחר שכבר נכתב, מה יבליח אל הזיכרון לאחר שנשכח, מה ינוסח ויסופר, וחשוב לא פחות – איך יסופר.

האם הייתה שואה של צוענים? האם נרדפו הצוענים באופן גורף בהונגריה בימי מלחמת העולם השנייה? האם רדיפת הצוענים בידי הנאצים הייתה חלק מהשואה, או שמא היא שייכת לקטגוריה היסטורית-חברתית-פוליטית אחרת? מה משמעות הוויכוח הניטש על ההגדרות וההבדלים בין שואה ורצח עם? קורות הצוענים בשואה נתונים במאבק בין זכירה לשכחה במישור האישי, החברתי, ההיסטורי, הפוליטי והתרפויטי גם יחד. הזיכרון האישי סופר במסגרת האינטימית של משפחותיהם, אולם היה מושתק עד לאחרונה במעבר אל החברה הכללית.

סיפור שואת הצוענים בהונגריה מסופר כאן בעיקר על בסיס ראיונות עומק עם כשישים ניצולים צוענים מרחבי הונגריה אשר השמעת קולם הפרה את האלם המתמשך. הספר מתחקה אחר התהליך והגורמים המורכבים להשכחת הסיפור והתביעה המתעוררת של הצוענים להכיר בו. הבדלים בין המפגש ההיסטורי של יהודים עם נוצרים לבין המפגש ההיסטורי של צוענים עם אירופאים; הבדלים בין התרבות היהודית לצוענית, לצד הדינמיקה של יחסי הכוח בחברה – כל אלה מסבירים חלק מהפער שמתקיים בין הכרת החברה הכללית בשואת היהודים לבין ההתעלמות הממושכת משואת הצוענים.

ד”ר קאתלין כץ היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים; מרצה באוניברסיטת ELTE ובאוניברסיטה היהודית בבודפשט.

285 עמודים * 78 ש”ח

“פעימה” מאת עלמה מרים כץ

הוצאת קשב

‘פעימה’ הוא ספר הביכורים של המשוררת עלמה מרים כץ. המציאות המסוכסכת בישראל ניכרת היטב בשיריה, על הצדדים הקשים והזוועות הכרוכות בה. כנגדה ניתן למצוא את התקווה המשיחית לעולם טוב יותר, שעשוי להתגלות באמצעות מרחבים פתוחים של כנות. מבע שמבקש לחתוך דרך הגוף וההבדלים החברתיים המסומנים. כתיבתה היא ניסיון מתמשך לתרגם זכרונות ילדות מסובכים וגם כאלה תרבותיים היסטוריים, לקרקע פוריה של אהבה.

 

“לא בגדתי” מאת יצחק לץ

הוצאת ספרי ניב

דמיון פורה או פרשה דיסקרטית שהושתקה? כך הצליח השף של שייטת הצוללות הגרעיניות של חיל הים, טבח עם סוד אחד ענק ועוד 1,000 פרצופים, להתל במוסד, בסי.איי.איי – וגם באשתו, ולשלוח את הצוללות “שלו” למשימה דמיונית בהודו. במוקד “לא בגדתי“, ספרו החדש של יצחק לץ, ניצבת פרשת ריגול מסעירה. גיבורה הוא טבח צבאי ותיק שמפוטר מעבודתו לאחר 30 שנה אבל הוא אינו יכול לספר על כך לאיש, אפילו לא לאשתו.

מאחורי כתיבת הספר מסתתר תחקיר דיסקרטי שהתנהל ברובו ב”צידה האפל” של אירופה. לשם כך התרוצץ המחבר ברכבות במשך ארבעה וחצי חודשים (במצטבר), מגיברלטר בדרום, דרך אתונה, סופיה, קארדיף, לונדון, וילנה ו-ורשה, ועד לנארוויק, נורבגיה, הרחק בחוג הקוטב בצפון. “לא בגדתי” מגולל את סיפור חייו הכפולים של טבח “פשוט”, אזרח עובד צה”ל בן 50, בעל אלף פרצופים. בצד מעורבותו בפרשת ריגול ובגידה הוא מתגלה כאדם אמיץ ההולך אחרי ליבו, אוהב את אשתו אך מאוהב באהובתו. עד לבואו של הרגע הבלתי נמנע שבו עליו להכריע אחת ולתמיד למי לתת את נאמנותו – לארצו או למולדתו.

ספרו הקודם של יצחק לץ, “כתף להניח עליה ראש“, הופיע ביוני 2016. הוא  סיפק תיאורים אותנטיים מרחובות טהרן. במרכזו מהנדסת ישראלית מומחית לרכבות הרים, בת 53 ואימא ל-3 ילדים, שבגלל קריסתו הכלכלית של בעלה נאלצת להתגייס למוסד ונשלחת לטהרן כדי להקים בה… “דיסני-לנד”.

לא בגדתי” הוא ספרו השלישי. גם שני ספריו הקודמים, “אין אישה בלי אש” (הוצאת “כתר“) – שאף עובד למחזה ונרכש על-ידי תיאטרון הקאמרי-ו”כתף להניח עליה ראש” (הוצאת “פרדס“), הם רומנים המהלכים על הגבול הדק שבין מציאות לבדיון ועוסקים באנשים רגילים אשר נסחפים שלא מרצונם לעולם הריגול והשקר. “לא בגדתי” ו”כתף להניח עליה ראש” יראו אור גם באנגלית באוגוסט השנה.