סיפורים מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" ממליצים על ספריהם של רותי ויטל גילעד ולאונרד כהן

Posted on 17 בנובמבר 2016 של

1


מיכאל כותב על "הפחד לדרוס שליח פיצה" מאת רותי ויטל גילעד (קרן)

כשהייתי בתיכון (ועוד כמה וכמה שנים אחר כך) "חרשתי" על הדיסק (!) של מופע האנפלאגד של 10000 מאנאיקס, ומאחד השירים בו למדתי ביטוי שעד אז לא הכרתי, few and far between, שמתאר דברים שאינם רק מועטים, אלא יש ביניהם גם מרחקים גדולים, למשל תחנות דלק על כביש מהיר, או – לענייננו – ספרי נוער איכותיים באמת. לא טובים, לא טובים מאוד – מעולים.

לא רק שהם נדירים, גם חולף זמן רב בין ספר כזה למשנהו.

few and far between.

בשנים האחרונות עושה רושם שספרי הנוער מתחלקים לשני ז'אנרים עיקריים: דיסטופיות (פרה- או פוסט-אפוקליפטיות) ומסחטות דמעות, בדרגות משתנות של איכות ספרותית. וגם אם זה לא הטעם שלי, אני סומך על הנערים והנערות שיידעו לסנן בעצמם את המבחר ויגלו מה "בסדר" ומה נהדר.

הספר "הפחד לדרוס שליח פיצה" שייך, ללא ספק, ל"נהדרים". המחמאה הגדולה ביותר שאני יכול לחלוק לו היא שבסיום הקריאה בו הרגשתי שמדובר בספר שהוא נפש-תאומה ל"שני ירחים" המופלא של שרון קריץ'. וזו מחמאה עצומה!

עלמה היא נערה מתבגרת, שאביה נפטר מסרטן לפני כמה שנים.

היא מחליטה, יחד עם חברתה הטובה, שבקיץ הקרוב ימצאו עבודה וחבר, אבל מיכל מוצאת אחד כמעט מיד, ועלמה לא, וגם עם העבודה היא לא מצליחה במיוחד.

ובכלל, בינה ובין אמה יש מתח שלא עובר:

"לפעמים אני מרגישה כמו צוק שמסוכן להתקרב אלו. מי שמתקרב, לא יכול שלא ליפול ממנו.

זה קורה בעיקר עם אמא, אבל היא כל הזמן מטפסת חזרה ומנסה שוב".

יום אחד עלמה הולכת ללוויה של שכנה זקנה מהבניין, ומגלה בית קפה ליד בית הקברות, נקשרת למטולה, שמנהלת את בית הקפה, ולביל"ו ולמירי, שפוקדים אותו מדי יום, ומעבירה את הקיץ בעבודה שם. בין הפרקים משובצים מכתבים מאביה של עלמה, שכתב לה לפני שמת, ושניסה לומר לה את מה שרוצה להגיד לה גם ביל"ו הזקן מבית הקפה – לא להקדיש את החיים למוות.

סיפור של קיץ אחד של נערה אחת. משהו קטן, לכאורה, אבל זה ספר בוגר, עמוק ומלא אהבת אדם. אין הרבה ספרי נוער כאלה.

והוא כתוב כל כך יפה:

"האישה הזאת כבר יודעת לקרוא אותי. מעניין איזה ספר אני. בטח עם כתב צפוף, עם כריכה שה ומשפטים מתחכמים, ארוכים. מעייף כזה. ספר שאנשים אומרים שקראו, אבל בעצם רק דפדפו בו ועברו הלאה."

974546

אורה כותבת על שיריו של לאונרד כהן 

E Suzanne ti da la mano…

כן, את לאונרד כהן הכרתי באיטלקית! בשנת 1972 הקליט Fabrizio De Andre תקליטון 45 (סיבובים). בצד אחד היה "סוזן" באיטלקית, בצד השני "ז'אן ד'ארק", גם הוא באיטלקית. שניהם של לאונרד כהן. את התקליט שלחו בני הדודים מאיטליה יחד עם מכשיר פלסטיק כתום מרובע ששמו בתרגום חופשי היה "זולל תקליטים", שעבד על סוללות והיה נגן של תקליטי 45 בלבד. שמענו את התקליט הזה מאות פעמים. הוא היה שליש מאוסף התקליטים שלנו…

אחר כך הכרתי מהרדיו עוד שירים של לאונרד כהן, באנגלית ובעברית, אבל הרומן הגדול שלי עם כהן ושיריו התחיל שנים אחר כך, כשבני הבכור, אז חייל, נתן לי במתנה דיסק אוסף של שיריו. כך קרה שקודם הכרתי את שיריו המאוחרים יותר – רוק מדכדך, ורק אחר כך את שיריו המוקדמים יותר, עליזים יותר וקצביים בסגנון פולק.

ועדת הנובל כבר קבעה ש"פזמונים" יכולים להיות ראויים לפרס, ואני הצרתי על כך שהפרס ניתן לבוב דילן דווקא ולא ללאונרד כהן. אם  מתייחסים רק למילות השירים ולא למכלול "מוסיקה- מילים- הופעה", הרי שלטעמי לאונרד כהן לוקח!

כל כך הרבה לפני כבר כתבו על המוטיבים הנוצריים בשיריו מחד, ועל זיקתו הברורה ליהדותו. אני לא אכתוב על כך (תחפשו בגוגל…). האיש ש"דיבר את השירים", שכל שיריו "נשמעו אותו הדבר" (ממש לא נכון!), האיש שהיה מתחיל את שירתו כשהוא על ברכיו, משתחווה לקהל, אירח לי לחברה בלילות ארוכים ועצובים. קשה לתאר כמה נחמה יכולה להיות  בשירים יפים, עצובים וקורעי לב ככל שיהיו.

Suzanne takes you down to her place near the river
You can hear the boats go by, you can spend the night forever
And you know that she's half-crazy but that's why you want to be there
And she feeds you tea and oranges that come all the way from China
And just when you mean to tell her that you have no love to give her
Then he gets you on her wavelength
And she lets the river answer that you've always been her lover

And you want to travel with her, and you want to travel blind
And you know that she will trust you
For you've touched her perfect body with your mind

And Jesus was a sailor when he walked upon the water
And he spent a long time watching from his lonely wooden tower
And when he knew for certain only drowning men could see him
He said all men will be sailors then until the sea shall free them
But he himself was broken, long before the sky would open
Forsaken, almost human, he sank beneath your wisdom like a stone

And you want to travel with him, and you want to travel blind
And you think you maybe you'll trust him
For he's touched your perfect body with her mind

Now, Suzanne takes your hand and she leads you to the river
She's wearing rags and feathers from Salvation Army counters
And the sun pours down like honey on our lady of the harbor
And she shows you where to look among the garbage and the flowers
There are heroes in the seaweed, there are children in the morning
They are leaning out for love and they wil lean that way forever
While Suzanne holds her mirror

And you want to travel with her, and you want to travel blind
And you know that you can trust her
For she's touched your perfect body with her mind

רבים מהשירים של לאונרד כהן תורגמו לעברית, על ידי מתרגמים אחדים. הידועים יותר הם  התרגומים של קובי מידן, והם לא בהכרח היפים ביותר. באנגלית הם כמובן הכי יפים.

גם כמה מהרומנים שלו תורגמו לעברית. ניסיתי אחד. לא משהו…

 img-20161117-wa0002

 

***

 

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.

דוא"ל: milta.books@gmail.com

פייסבוק: facebook.com/miltabooks

 

מודעות פרסומת