מיכאל ממליץ על “הציפורים של היצ’קוק” מאת קמיל פאגליה (רסלינג, מאנגלית: מיכל סלע)

כתבתי כאן בעבר שאני אוהב ספרים שלוקחים סיפור מוכר ומספרים אותו מחדש. סיפורי התנ”ך, אגדות התלמוד, פיסות ביוגרפיה, אירועים היסטוריים (גדולים כקטנים, ידועים כנשכחים). הז’אנר עצום ורב, וכמו בכל ז’אנר יש בו ספרים טובים יותר וטובים פחות, אבל כשזה מצליח, ספרים כאלה יכולים להיות מעולים באמת.

ואפשר לספר מחדש גם סרטים, לא רק ספרים. זה מה שעושה קמיל פאגליה, מבקרת תרבות אמריקנית, לסרט “הציפורים” (אחד משני הסרטים האהובים עליי של היצ’קוק, לצד “פסיכו”) בספר שנכתב בשנת 1998 לרגל 35 שנים ליציאתו לאקרנים.

פאגליה עושה כאן מהלך שהוא מרתק כשם שהוא אמיץ. כמו בקריאה צמודת-טקסט של מיתוס, של שיר או של סיפור תנ”כי, היא מובילה אותנו לאורך הסרט, תמונה אחר תמונה, ומנתחת אותו באופן עשיר ומקורי. לא עם הכל צריך להסכים – חלק מהפרשנויות של פאגליה מרחיקות לכת או נשענות על נימוקים שבריריים, לדעתי – אבל הקריאה סוחפת והאופן שבו היא קושרת את הסרט לתחומי ידע רבים כל כך מרשים. יש כאן פסיכולוגיה ופסיכואנליזה, פמיניזם וסוציולוגיה, פוליטיקה והיסטוריה, אמנות פלסטית ושירה.

פאגליה אוהבת את הסרט, זה ניכר, והיא מתייחסת אליו – ובמיוחד לשחקניות טיפי הדרן, סוזן פלשט וג’סיקה טנדי – ברכושנות שבהתחלה הפריעה לי ושלקראת הסוף כבר מצאתי את עצמי מחפש לה רמזים… זה יפה, כי הספר עצמו הוא דיווח על ה”קריאה” של פאגליה בסרט, כלומר מראש מדובר על מעשה אישי. ההבלחות של טעמה האישי (אהבתה – המוצדקת! – למשחקן של שלוש השחקניות הנ”ל, למשל) הופכות את המעשה הפרטי של ניתוח הסרט לאישי עוד יותר.

צפו בסרט פעם אחת, ואז צפו בו שנית לאחר הקריאה בספר, או במהלכה. נכונה לכם חוויה מרתקת.

מיכאל 28

אורה ממליצה על “געגועי לקיסינג’ר” ועל “לשבור את החזיר” מאת אתגר קרת (זמורה ביתן)

לפני שנים רבות מאד, כשבני בכורי היה תלמיד י”ב, מצאתי על שולחן הכתיבה שלו ספר שלא הכרתי מאת סופר שקודם לכן לא שמעתי את שמו. ובנוסף, אללי, על הכריכה ציור (של דודו גבע) שנעשה על פי “הילד הבוכה” (כן, זה מהתחנה המרכזית). היה זה “געגועי לקיסינג’ר”, ספרו השני של אתגר קרת, שהיה אז בעצמו סופר צעיר מאד. הנחתי למטאטא והתישבתי לעלעל בספר. הייתי סקרנית לדעת אילו ספרים בוחר לעצמו בני, ששנים רבות הייתי אני הספקית העיקרית של חומרי הקריאה שלו.

היום רבים כותבים ככה, ואני חושבת שאתגר קרת השפיע על הדור הבא של  הכותבים, אבל אז זה היה מוזר. סיפורים קצרים, ואפילו קצרים מאד. שפת הדיבור היא שפת הכתיבה. והדמויות – שוליות, הזויות , דמיוניות. סיפורים המתארים סיטואציות יומיומיות פשוטות לכאורה ולצידם סיפורים פנטסטיים לגמרי.

התחלתי לקרוא את הסיפור הראשון – “לשבור את החזיר”. בפסקה הראשונה עוד שאלתי את עצמי “מה זה הדבר הזה?”  ועד סוף הסיפור, שאורכו שני עמודים בסך הכל, כבר ניגרו הדמעות על פניי. גם אני נשביתי בקסם.

ההמלצה שלי: לא בבת אחת. יש לשער שאת אחדים מחמישים הסיפורים שבספר תאהבו פחות, אבל תנו זמן לכל סיפור וסיפור להכנס ללבכם. כל אחד בתורו.

*) לאחרונה יצא הסיפור “לשבור את החזיר” כספר בודד עם איורים יפהפיים של דוד פולונסקי.

אורה 28

 

***

מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.

דוא”ל: milta.books@gmail.com

פייסבוק: facebook.com/miltabooks