מתילדה יושבת על ספסל ליד תחנת האוטובוס. יש לה הרגל קבוע, לדמיין איך העוברים ושבים, עדיפות לזרים, עושים את הסקס שלהם. לפעמים היא מחברת בין שניים שרק עוברים כתף אל כתף. חברה שלה אמרה לה שלא לכולם יש סקס.

**      **      **

לגבר החדש של מתילדה קוראים גבריאל. גבריאל אלוהי רק בקיבורת הירך והברך שלו, שמזכירות את אלו של פסל דוד, כנראה משום שהוא מרבה ללכת ברגל. כל השאר אצלו רזה וארוך, אבל גברים רזים מזכירים למתילדה את האהוב הראשון שהיה לה. גם גברים עם אצבע קטועה מזכירים לה אותו, אבל כאלה אין הרבה.
מתילדה מצאה את גבריאל בספרייה. היה נדמה לה שהוא קורא את “אקס ליבריס”, אבל לא, הוא קרא קובץ סיפורים של קפקא, ואחרי ויכוח ארוך ומר למדי אם “אקס ליבריס” הוא ספר או “קובץ חיבורים” כמו שהוא קרא לו, רגע לפני שעמדה לפנות בפנים כעוסות מהאידיוט השחצן, הזמין אותה לשוקולטה עם רום בפאב שליד הבית שלו ברחוב אבן גבירול. להפתעתה הסכימה, אולי בגלל שחייך פתאום חיוך שהפך את פניו לפני ילד. בזמן ששתו היא ציירה על גבי השולחן כתמי רורשאך עם הקצף שנשאר בכפית ועיטרה אותם בטיפות שוקו ואחר כך בגרגירים של סוכר משקית. מתילדה נוהגת למולל שקיות סוכר בבתי קפה עד שהנייר שלהן מתיישן ונפרמים מתוכן גרגירים. כשהיא לא ממוללת שקיות סוכר היא מגלגלת הלוך ושוב פינות של חולצות כפתורים, או שהיא מיישרת קצוות של ציפות של שמיכות. השמיכה של גבריאל היא ללא ציפה ומתילדה מסרבת לשכב במיטה אם לשמיכה אין ציפה כיוון שזה מזכיר לה את הגרוש שלה. כך שגבריאל נאלץ להכניס שמיכת צמר לציפה עם זין עומד שנכנע קצת לגרביטציה, מה שמשעשע לגמרי את מתילדה שצופה מהצד.

בזמן שמתילדה ממוללת את שקיות הסוכר גבריאל חושב על השדיים שלה. מאוחר יותר הוא יבקש ממנה לחכות רגע ויחזור עם כף יד קעורה ובתוכה מעט סוכר שאותו הוא מפזר על השד השמאלי, החביב פחות על מתילדה. לפני זה הוא שואל אותה אם היא מעדיפה סוכר חום או לבן. היא חושבת קצת ומבקשת סוכר לבן. גבריאל מעדיף את השד הזה על פני חברו כי הוא מחבב דברים שהם פגומים קצת. חלק מהגרגרים הוא שופך על הצלקות הקטנות בבטנה של מתילדה, שרידים לניתוח שעברה, וחלק על התלתלים הקצרים בכוס של מתילדה, ומלקט אותם בקפידה בלשון מחוספסת וקשה כשל חתול. מתילדה שוכבת חצייה חמימה וחצייה קרירה ותוהה כמה סוכר כבר יכול אדם לאכול. עיניה נעצמות: צורות קלידוסקופיות מתכווצות ומתרפות באינסוף וריאציות והיא חושבת: מאז ועד היום כמו כדור מנופח שהתכווץ לאטוֹם שיקרוס לתוך עצמו ומתוך החושך המתפשט הגדול תתחיל התחלה.

גבריאל גר בבית שהיה של סבתא שלו. במטבח יש אוסף של עשרות סוגי עלי תה, טמונים בקופסאות פח. ליד התה יש סוכר חום כהה וסוכר חום בהיר, סוכר דמררה קלאסי ודבש פרחי בר ואקליפטוס ודבש פרא מרומניה ומצרפת, בצנצנות גדולות עם סוגר ברזל. במגירות המטבח שמתילדה פותחת אחת אחרי השנייה יש מגוון רחב של קולפנים וסוחטנים וסכו”מים, והרבה פירורים ישנים. על מדף בסלון יש אוסף של עשרות פסלוני צבים. גבריאל מגלה למתילדה שיש גם צב חי בדירה. הצב היה של סבתא שלו, והאריך לחיות אחריה. לצב קוראים תות שדה, כי כך הוא נראה לסבתא כשהיא מצאה אותו יום אחד מקרטע ברחוב, קטנטן כתות, מתנודד על רגליים שמנמנות ארוכות ומתוחות ציפורניים. בגומחה שנכנסים אליה מהסלון יש פסנתר, אבל גבריאל יודע לנגן רק “השפן הקטן”, למרות שיש לו אצבעות ארוכות ויפות כשל פסנתרן.

כשמתילדה יוצאת לרחוב כדי ללכת הביתה היא נתקפת סחרחורת. הרחוב אפור, קר ורועש אחרי חמימות הבית שניחוחו יושן וספרים, תה וחומר ניקוי אסלות. מכוניות עוברות בכביש מפה לשם באופן שנראה מופרך לחלוטין. היא נושאת עמה טעמים וריחות בקצות אצבעותיה ועל עורה, במטרה לקחת אותם הביתה ולחשוב. אם היא תמשיך בקשר עם גבריאל אולי היא תהפוך לאחד הרהיטים ותישאר שם, למשל לכורסא הגדולה עם הריפוד המלכותי או אולי לפירור ישן במגירת הסכו”ם. הנקודה בסוף המשפט נדמית כעפה ברוח, ומתילדה מהרהרת בבלבול בין משפט למפשט. היא גם חושבת שהכאב נמצא בכל דבר, ואפילו האושר יש בו כאב כשהוא ממש אמיתי, ואורגזמה יש לה גרעין סגול ורך של כאב שנראה כמו ערמון מבושל כיאות וקטיפתי.

***


עורכת מדור הסיפורים הקצרים ב”קורא בספרים” היא תמי לבנת מלכה. 

סיפורים ניתן לשלוח למייל הבא: tammymalka@gmail.com