1) מהו הספר האהוב עליך?  

הספר האהוב עלי הוא “לבד בברלין” של האנס פאלאדה.

pal-Alone_in_Berlin

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

ספרי ילדים שאני אוהבת – “הנסיך הקטן” של אנטואן דה סנט אקזפרי, “פתחו את השער” של קדיה מולודובסקי.

11914

3) מה הספר האחרון שקראת? 

הספר האחרון שקראתי הוא “הנערה מהדואר” של שטפן צוויג. מאד מאד מאד אהבתי אותו. ספר מושלם. אף רגע לא רציתי להפסיק לקרוא.

490559801000100490761no

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

הספר שגרם לי באמת לתהות על מה המהומה, לא במרכאות הוא “הנערה מהרכבת”. ספר שמתחפש כנראה לספר מתח. מתח ממש אין בו. והדבר שהכי בולט בו הוא הטריק הספרותי . מין יומן שנמסר על ידי שלוש דמויות בגוף ראשון בתאריכים שונים עד שהם מתלכדים, על  שרשרת אירועים זהים. יש בו מין שעטנז של הגיגים פסיכולוגיסטיים בתוספת סיפור בלשי בלתי אמין בעליל. אפשר היה להפסיק לקרוא בכל נקודה ובעיניי אחד הקריטריונים, אם לא החשוב ביותר להיותו שלהספר טוב הוא אם משתוקקים להמשיך לקרוא.אם אכפת מהדמויות , אם רוצים לגלות מה יקרה להן, מה יהיה בהמשך. כל זה לא קורה בספר הזה.

976589

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

אין לי מושג למה ולמי מתכוונים כשאומרים שלא היתה מספיק הערכה. אני למשל מאד אוהבת את מיכאיל בולגאקוב. אני יודעת ש”האמן ומרגריטה” זכה להערכה. אהבתי גם מאד את “הביצים הגורליות”, ואין לי מושג אם הוא זכה למספיק הערכה. אז אם הוא לא זכה, זה הספר שאני בוחרת בו לקטגוריה הזאת.

1429

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

יש המון המון סופרים שאהובים עלי. החל בטולסטוי שבכל עשור שאני קוראת בו אני מגלה בו עוד ועוד דברים שלא ראיתי בפעם קודמת, דרך הסופרים שכבר הזכרתי בשאלון כמו האנס פאלאדה, שטפן צוויג ,מיכאיל בולגאקוב. אני אוהבת מאד את רומן גארי את אידה פינק ועוד ועוד ועוד.

quote-in-history-as-in-human-life-regret-does-not-bring-back-a-lost-moment-and-a-thousand-stefan-zweig-32-57-28

 

7) ספר שנתן לך השראה? 

קשה להצביע על ספר אחד שנתן לי השראה .היתי תולעת ספרים מהיום שהשתלטתי על השפה. זה היה באמצע כיתה ב’ ,כשהגעתי לארץ. מהר מאד גמעתי את ספריית הילדים וקיבלתי אישור להחליף ספרים בספריה של המוסד – כיתות ז’ עד י’ב. וכשסיימתי לקרוא את כל מה שהיה לספריה זו להציע קיבלתי רשות להכנס לקודש הקודשים –ספריית חברי המשק בה שלט ביד רמה אביה של בת כיתתי. ככה שאני מאמינה שקיבלתי בדרך זו או אחרת השראה מכולם. אם אני חייבת להצביע על ספר אחד, אולי זהו “הגן המפליג למרחקים” של אידה פינק. אני מאד אוהבת ספרות שנכתבת באנדרסטייטמנט ואידה פינק היא לדעתי מלכת המרומז.אני לא מוצאת כרגע את הספר בספרייתי ומקווה שמי ששאל אותו ממני יחזיר אותו .לכן אני לא בטוחה שזהו שמו של הספר כולו או שמו של אחד הסיפורים בקובץ הסיפורים המקסים הזה.

b648acb116b1b2c22f5f103d4f7a7ef4

8) ספר עיון מומלץ?

ספר עיון שהיתי ממליצה עליו הוא “מצעד האיוולת” של ברברה טוכמן. עוסק בטעויות ובצעדי האיוולת שננקטו ע’י מנהיגים במהלך ההיסטוריה. נכון שכש מתייחסים להיסטוריה אפשר להיות חכמים רק לאחר מעשה אבל עדיין הספר חכם ומעניין. למרות הויכוח העתיק האם ההיסטוריה עושה את המנהיגים או המנהיגים עושים את ההיסטוריה .

13576

***

אינה קורניצר נולדה בוילנה. נמסרה כילדה למשפחה נוצרית והוסתרה אצלה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא נלקחה משם אחרי המלחמה על ידי אמה, ועלתה איתה ארצה חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת השחרור. אחרי שנדדה בין בתיהם של קרובים, הגיעה, במהלך המלחמה, לקיבוץ עין החורש בו גדלה 12 שנים, עד גיוסה לצה”ל. את שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר. קורניצר היא מיקרוביולוגית מוסמכת הפקולטה למדעי הטבע באונ’ תל אביב. עסקה במחקר בבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן ובמכון הוטרינרי בבית דגן. כשפרשה, חזרה לספסל הלימודים וסיימה תואר שני בחוג לקולנוע באונ’ תל- אביב, במסלול תסריטאות. במסגרת עבודת המסטר כתבה תסריט לפיצ’ר “מחפשים את סטפן וונדה”. התסריט שלא הופק לסרט עקב חוסר תקציב, היווה את הבסיס לספר “האורחת” . סיפור משלה, “קיצור תולדות הבתים”, פורסם באנתולוגיה “חמש ילדות מדברות” (הוצאת משרד הבטחון, 2009) .

לעמוד הספר “האורחת” באתר ההוצאה לחצו כאן

עוד על הספר:

“האורחת” הוא סיפורן של שתי דמויות – אם ובתה – אורחות אצל אחרים וזו אצל זו. ילדה שנעקרת ונתלשת בפתאומיות מביתה, ממשפחתה ומדתה, ואישה שמבחינת הילדה היא זרה גמורה. שתיהן צריכות להתחיל מסע מפרך של הגירה וקשיים כלכליים בלתי-אפשריים, שבמהלכו הן נפרדות ונפגשות, מתארחות לרגע זו אצל זו ומצליחות בסופו של דבר לטוות משפחה. האם הופכת מאישה זרה למקור כח לבתה גם בהיעדרה.

הימים ימי מלחמת העולם השנייה. הצורר הנאצי מטיל אימתו בכול. הגברת היפה לא יודעת מה לעשות בבתה, משינקה. כדי להצילה, היא מחליטה למסור אותה בידי משפחה נוצרית. משינקה גדלה מוסתרת. ואז, יום אחד, המלחמה נגמרת. הגברת היפה באה לקחת את משינקה, אך יחלפו עידנים עד שמשינקה תוכל לקרוא לה “אמא”. הן עוזבות את פולין ועולות ארצה. מלחמת העולם השנייה ו”השואה” מהווים חלק קטן בלבד בסיפור, שעיקרו הוא במה שקורה אחרי.

לאחר נדודים מקרוב אחד למשנהו, מגיעה משינקה, הילדה, לקיבוץ עין החורש. היא הופכת מחפץ פאסיבי שנלקח וננטש לסרוגין, לטיפוס אקטיבי שנוטל את גורלו בידיו: מאמצת לה אב והופכת אותו ואת משפחתו למשפחה גם עבור אימה ומשפרת את מעמדה בקרב ילדי הקיבוץ, בעזרת כישורים ספורטיביים שהיא מגלה בעצמה.

בשקט מצמרר, באיפוק כובש ובמבט חד ומסעיר לוכדת אינה קורניצר את חוויית הילדות הבלתי נתפסת בצל מלחמה, ואת ההתבגרות הנפשית והפיזית הנכפית לאחריה על משינקה — אורנה — במרחב החדש, בבית החדש. כך הסיפור, המבוסס על חייה של קורניצר, הופך מאוטוביוגרפיה פשוטה לספרות של ממש, לירית ומכאיבה. בדרכה הייחודית ובעינה הקולנועית מספרת קורניצר על שתיקה, הסתרה ופיוס של שתי דמויות, אישה וילדה, המתארחות זו אצל זו, נאבקות ומשלימות: זו רוצה לדעת וזו רוצה להסתיר; זו רוצה להיזכר וזו — לשכוח. בסופו של דבר הסיפור לא סופר. האם הולכת לעולמה והבת מחברת קרעי זיכרון לכדי סיפור, משלימה פערים מן הבדיון. החיבור בין שני העולמות, של האם ובתה, והתנודה המרהיבה מנקודת מבטה של הילדה אל זו של הבוגרת, מעמידים תמונה עשירה ומרובדת של מי שחייה ניטלו ממנה וניתנו לה מחדש כמהגרת; של מי שההתמודדות עם ההוויה החדשה ועם ההכרח להעלים מה שהיה, היא סיפור חייה. 

“האורחת” הוא גם הומאז’ לאנשים אמיצים ובעלי שאר רוח שהסתירו ילדה יהודייה תוך שהם מסכנים את חייהם, ולאלו שברוחב לבם ובאהבתם נתנו למשינקה ילדות מאוחרת, מסע התבגרות וחיים.

עטיפה ג האורחת