השאלון עם תמר פלג

Posted on 15 ביוני 2013 של

16


 1) מהו הספר האהוב עלייך?

התשובה נתונה לשינויים, כמובן, אבל אחד האהובים עלי הוא 'כל הסיפורים' של אידה פינק. השקט והדיוק של כתיבתה יוצרים אפקט רב-עוצמה. היא כתבה בפולנית ודוד וינפלד תרגם אותה נפלא לעברית. פינק כותבת בפשטות-כביכול, אך בתשומת-לב דקה לכל פרט, על אנשים רגילים שנקלעו לנסיבות בלתי אפשריות. היא מפרקת את "השואה" לסצנות יומיומיות זעירות של חיים ששובשו לבלי תקנה.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

 כילדה אהבתי מאוד את ספרי אריך קסטנר: 'אורה הכפולה', 'פצפונת ואנטון', 'האיש הקטן והעלמה הקטנה', 'ה-35 במאי'. קראתי בהם שוב-ושוב. אהבתי את העלילות רבות-התהפוכות של קסטנר, את ההומור, ואת ההתייחסות הישירה שלו לקוראיו. את ספרי הילדים החדשים אני פחות מכירה, אבל יש אחד שאני אוהבת במיוחד, לילדים צעירים יותר: 'שוקו רוצה ציפור' של מרטין אאואר (סופר אוסטרי) וסימונה קלאגס (מאיירת גרמנייה), שידידתי תמי לימון בחרה ותרגמה נהדר. הוא מצחיק אותי בכל פעם מחדש.

3) מה הספר האחרון שקראת?

שני האחרונים שקראתי הם 'שירת המקהלה' של יהושע קנז, ו'רציחות נוסח אוקספורד' של גיירמו מרטינז. (אני רואה שספרי עם עובד זוכים אצלי לנוכחות מרשימה.) שניהם טובים. הסיפורים של קנז בקובץ הזה מתחילים בסיטואציות שגרתיות ומקבלים בהמשך תפנית לעבר האפל והאניגמטי. העלילה הבלשית של מרטינז אינטליגנטית ומהנה.

עכשיו אני קוראת את 'מתחילים' של ריימונד קארבר. תפריט קריאה על טהרת ספרי הספריה לעם (זה לא תמיד כך, כן?).

4) איזה ספר גרם לך לתהות 'על מה המהומה'?

 'תש"ח' של יורם קניוק. וסליחה שאני כותבת כך סמוך למותו. כבר הרבה שנים אני לא צולחת את ספריו של קניוק, אף שאני שותפה להשקפת עולמו בעניינים רבים. הוא כותב בכנות ובלהט, ומספר על חוויות חשובות שעיצבו את הוויתנו הנוכחית, אבל זה לא מספיק. מצאתי בכתיבתו פטפטנות וחוסר טעם. היכן שאחרים רואים פראות חופשית וסגנון ג'אזי, אני רואה להג אינסופי. כשמכל עבר מכתירים אותו כאחד מגדולי סופרי ישראל, אני לא סתם תוהה: אני נבוכה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

 בסיטואציה הנוכחית של ענף הספרים בישראל, ספרים רבים מאוד לא זוכים למספיק הערכה. ואיך יזכו? הם עוברים-חולפים בין המבצעים ונעלמים מן העין תוך זמן קצר ביותר. גם ביקורת כמעט אין, כי המוספים הספרותיים מעטים ודלים. לפני שנים אחדות קראתי את 'בית' של מרילין רובינסון, סופרת אמריקנית מוכרת ומוערכת בעולם. מדובר בספר נפלא ויוצא-דופן, והוא עבר כאן בדממה גמורה. אבל אחד הספרים שאני עדיין מצפה שיתגלה על-ידי הקוראים, כי בלתי-אפשרי שלא, הוא 'זה הדברים' של סמי ברדוגו. הוא קיבל ביקורות רבות ומתפעמות, אבל לא העפיל לחמישייה הפותחת של פרס ספיר – ובאמת לא ברור לי איך – ועדיין לא הגיע לעשרות-אלפי קוראים שיתרגשו ממנו. הוא גם טרם תורגם לשפות אחרות. זו החמצה אדירה בעיני. ברדוגו כותב כפי שאיש לא כותב, ויחד עם זאת 'זה הדברים' שלו, אולי בשונה מספריו האחרים, הוא ספר נגיש למדי, עם גיבורה בעלת סיפור חיים רב תלאות שהיא מספרת אותו כמין שחרזדה, כמו כדי להרחיק את בנה ממימוש תוכנית ה"תיקון" העמומה שלו, שיוצרת אצל הקורא מתח גדול.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

 אני אוהבת מאוד את נטליה גינצבורג ואת קלאריס ליספקטור. שתיהן, וגם אידה פינק (מהתשובה הראשונה), כותבות על מצבי שבר ועושות זאת בשקט, בשיא של מתינות, ובעיצוב סיפורי מופלא. המבט מתעכב על פרטים טריוויאליים, על בגד, ארוחה, זר פרחים, חתול שקופץ על הווילון, הבעת פנים חולפת. אלה הן סופרות מפוכחות מאוד, אבל נטולות ציניות. היכולת הזו, לתאר רגעים הרי גורל באופן כה אינטימי, ועם זאת במעין ריחוק, היא אחד הדברים היותר מספקים בשבילי בקריאת ספרות.

7) ספר שנתן לך השראה?

היה ספר אחד שקריאתו, כנראה בעיתוי המתאים, היתה שלב נוסף בהתגבשות ראיית העולם שלי והשקפתי הפוליטית: 'אלה תולדות' של אלזה מורנטה. זה היה לפני די הרבה שנים, ואת רובו כבר שכחתי, אבל אני זוכרת שהקריאה בו גיבשה אצלי את תחושת ההתנגדות להומוגניות אנושית ולהזדהויות לאומיות. היא הפכה את ההתנגדות הטבעית שלי להתקוממות פנימית עזה.

8) ספר עיון מומלץ?

 אני ממעטת מאוד בקריאת ספרי עיון. כנראה שנותי הרבות, רבות מדי, בחוג לפילוסופיה, הביאו את העניין שלי בדיון אינטלקטואלי לכלל מיצוי גמור. ספרי העיון שאני בכל זאת קוראת מפעם לפעם עוסקים בענייני בריאות, אורחות חיים, יחסים משפחתיים וכן הלאה: ספרים בעלי אופי ארצי ומעשי. לפני קצת יותר משנה, במהלך טיפול בדיקור, קראתי אצל המדקר שלי את 'ללא פרויד, ללא פרוזאק' של הפסיכיאטר דיוויד סרוואן-שרייבר, ומאז אני מרבה להמליץ עליו לאנשים שמחפשים דרכים להיחלץ ממצוקה נפשית. ספר אחר שאני ממליצה עליו הוא 'נשים בעוני' של מיכל קרומר-נבו, שמביא את סיפוריהן של נשים שנולדו לעוני ולא הצליחו להיחלץ ממנו למרות מאמציהן. המחברת מציגה את המנגנונים החברתיים שעומדים בדרכן של הנשים הללו ומונעים מהן אפשרות של שינוי.

***

תמר פלג היא אחראית קשרי האינטרנט של הספריה החדשה. היא הקימה לפני שש שנים את 'מועדון הספריה החדשה', שנועד להיות מרחב שבו ההוצאה משוחררת מתכתיבי רשתות הספרים, ומנהלת אותו מאז. תמר היא גם עורכת התוכן של האתר, ומפרסמת בו מאמרים של אנשי ספרות, שירים שהופיעו במסגרות השונות של סימן קריאה, ועוד. והיא מעורבת בחיי ההוצאה בהיבטים נוספים. בעברה למדה ולימדה פילוסופיה והתמחתה בפילוסופיה של הנפש, אך נטשה בעיצומו של הדוקטורט.

תמר פעילה כבר שנים אחדות בקידומו של חוק הספרים.

בימים אלה מציע מועדון הספריה החדשה במכירה מוקדמת, עוד לפני שהגיע מן הדפוס, את 'נפשות מתות' של גוגל בתרגום חדש של רִנה ליטוין, ולראשונה בעברית עם החלק השני.

להצטרפות למועדון לחצו פה

לפרטים על מבצע 'נפשות מתות' ועל מבצעים נוספים לחצו פה

600285_10200210226322623_1873668005_n

בקטע הבא הסופר גארי שטיינגרט ("אבסורדיסטן", "המדריך לרוסי המתחיל") מקריא מ"נפשות מתות" לכבוד יום ההולדת ה-200 של גוגול.

מודעות פרסומת